ביומימיקרי

משמעות המונח ביומימיקרי היא חיקוי החיים (Biomimicry: Bio=life; mimesis=imitate). ביומימיקרי היא דיסיפלינה רב-תחומית המקדמת חיקוי ולמידה מהטבע לפתרון בעיות בדרכים מקיימות.

חדש(נ)ות מהטבע אוגוסט 2012

קוראים יקרים שלום,

נגישות המתכננים למאגר הפתרונות של הטבע מרחיבה את מספר הפתרונות הפוטנציאלים הנבחנים כבר בשלב התכנון הרעיוני. קבוצות מחקר ופיתוח עשויות לעיתים להתבסס על מערכות ביולוגיות שונות בבואן לתת מענה לאתגרים טכנולוגים דומים.
החודש מצורפות שתי ידיעות העוסקות באתגר טכנולוגי דומה: אחסון ושינוע של חיסונים. פתרון אחד נלמד מיצורים זעירים, שגודלם אינו עולה על 1.5 מ"מ המכונים דובוני מים, ופתרון אחר נלמד מגלמים של תולעי משי.
שתי ידיעות נוספות עוסקות בתחום ההזרקה. הראשונה מדווחת על חברת ננוסייט הישראלית, שפיתחה פלטפורמה חדשנית להחדרה תת עורית של חומרים פעילים. הפלטפורמה מבוססת על מנגנון הטרף של שושנת הים. הידיעה השנייה עוסקת בתהליכי הזרקת דיו, ומדווחת על מענה לבעיית הסתימות בראשי הדיו של מדפסות הזרקת דיו. במקרה זה מבוסס הפתרון על מבנה העין האנושית.
עוד אנו מדווחים החודש על תוכנת סימולציה, המאפשרת תכנון אופטימאלי של מבנים בעלי שימוש מזערי בחומר ועמידות גבוהה לעומסים, תוך חיקוי מנגנוני צמיחה ביולוגיים הנפוצים בעצים ובעצמות.

קריאה מהנה והמשך קיץ נעים,

צוות ארגון הביומימיקרי הישראלי

ללמוד מדובוני המים

מאת: מאיה גבעון

יצור משונה, שגודלו אינו עולה על 1.5 מילימטר, מתגלה כייצור העמיד והחזק ביותר בטבע.
דובוני המים, או בשמם הפחות משעשע, טרדיגרדה Tardigrades , הם מערכה בתוך ממלכת בעלי החיים חסרי החוליות. מוכרים לפחות 900 מינים שונים של טריגרדיים, כולם בעלי גוף גוצי, שגודלו נע בין 0.1-1.5 מלימטר, ובו ארבעה פרקים וארבע רגליים. אך אל תתנו למראה המגושם ולשם להטעות אתכם: ככל הידוע, מדובר ב"סופר אורגניזמים", לא פחות מאשר היצורים העמידים ביותר המוכרים כיום למדע.
הטרדיגרדיים תוארו לראשונה כבר במאה ה-18. עם השנים התברר כי הם נפוצים כמעט בכל סביבת חיים על פני כדור הארץ, מקירות אבן וגגות, דרך כרי דשא ואגמים ועד לסביבות קשות ביותר להישרדות, כולל מעמקי אוקיינוסים, מתחת לשכבות קרח מוצקות, בגבהים ובמעיינות חמים. התברר, כי הטרדגרדיים הם אחת מקבוצות המינים היחידות המבצעות קריפטוביוזיס – חילוף החומרים בגופם נעצר בהדרגה כאשר תנאי הסביבה הופכים קשים, וגופם קופא למעין שנת חורף עמוקה לתקופה ממושכת. במהלך הקריפטוביוזה, גופם מאבד בהדרגה עד כ-90 אחוז מהמים שבו, ובמקביל מייצר סוכר טרהלוז וכך נוצרת תמיסת סוכר מרוכזת המגנה על האיברים שלהם. בדומה לנבגים ולכמה מיני צמחים, כאשר חוזרים תנאי הסביבה להיות נוחים, "מתעוררים" הטרדיגרדיים, וחילוף החומרים בגופם מתחדש. בניגוד לנבגים שאינם שורדים בתנאים קיצוניים, מתברר כי הטרדיגרדיים מסוגלים לשרוד במצבם הרדום גם בתנאים קיצוניים במיוחד.

                                        תמונה מאת  Rpgch   תחת רישיון CC 3.0

לדוגמא, דובוני המים יכולים לשרוד חשיפה לעוצמות גבוהות של קרינה מזיקה. בניסויים שנערכו באוניברסיטת פריז שרדו הדובונים קרינת רנטגן בעוצמת 570,000 ראד (בעוד מנת קרינה של כ-1,000-2,000 ראד קוטלת את מרבית היצורים החיים, כולל בני אדם). מבחינת טמפ', מתברר שהדובונים יכולים לשרוד מספר דקות בטמפ' של כ-150 מעלות צלזסיוס, ובקור של כמעט אפס מוחלט: מינוס 272 מעלות צלזסיוס. בהקפאה של 200 מעלות מתחת לאפס "בלבד", מסוגלים הדובונים לשהות ללא פגע מספר דקות. עוד התגלה כי הם מסוגלים להתאושש משהייה בתנאי חומציות גבוהה, בלחץ קיצוני (עד פי 6,000 מהלחץ האטמוספירי), ובתת לחץ. ניסוי של אוניברסיטת קריסטיאנסטאד בשבדיה שלח בשנת 2007 דובונים לחלל – ואף דיווח על התהליך בבלוג. חלק מהדובונים הקוסמונאוטים שרדו בהצלחה תנאי ריק וחשיפה לקרינת שמש ישירה. לאחרונה, שוגרה קבוצה נוספת של דובונים לחלל על ידי סוכנות החלל האיטלקית, על מנת לחקור את השפעת תנאי החלל על אורגניזמים ברמת הד.נ.א.
שורת כישורים כה יוצאת דופן מעוררת את הדמיון למגוון רחב מאוד של יישומים אפשריים בעולם בני האדם. יישום אחד, שכבר נמצא בשימוש מסחרי, פותח על ידי ד"ר ברוס רוזר (Roser). רוזר חיפש פתרון שייאפשר אחסון והובלה של חיסונים ללא קירור. ההרכב הרגיש של חיסונים מחייב הובלה ואחסון בתנאים מאוד ספציפיים, הופכים אותם לפגיעים ומייקרים מאוד את תהליך החיסון. טכנולוגיית ה- VitRIS שפיתח ד"ר רוזר מחקה את תהליך הקריפטוביוזה, ומנצלת את תכונת ההתגבשות של תרכובות סוכריות ליצירת מעטפת הגנה לתרכובות חיסון שיובשו.
פתרון זה לא רק מאפשר לשמור חיסונים ללא קירור, לחסוך באנרגיה ולהוזיל את עלויות החיסונים, הוא מקנה לחיסונים יתרונות נוספים: בזכות שמירת התרכובות יבשות, חלקי החיסון אינם מגיבים זה לזה, אלא הופכים פעילים רק בכניסתם לגוף. לכן ניתן ליצור תרכובות של מספר חיסונים בהזרקה אחת. בנוסף, תרכובות הסוכר יכולות להתפרק באיטיות, וכך שחרור החיסון הפעיל לדם יכול להתבצע באופן מבוקר והדרגתי. יש כוונה להשתמש בעתיד בפתרונות אלה לא רק לחיסונים, אלא גם להזרקה של אינסולין ושל הורמונים, חלבונים, אנזימים וחומצות גרעין.

למידע נוסף:
בלוג שליווה את ניסוי שליחת הטריגרדים לחלל
אודות ההמצאה הביומימטית
על הנסיעה החדשה לחלל
סרטון


שימוש במשי לשמירה ולשינוע של אנטיביוטיקה וחיסונים

מאת: אופיר מרום

גלמים של תולעת המשי עשויים להוות מקור לגישה חדשה ומהפכנית, שתשנה את הדרך בה מאחסנים תרופות רגישות ולא יציבות ברחבי העולם. 
אספקה נאותה של חיסונים וחומרים אנטיביוטיים היא מרכיב עיקרי באסטרטגיה למלחמה במחלות מדבקות. יותר מ-17 מיליון מקרי מוות בשנה נובעים ממחלות אלה, רובם במדינות העולם השלישי. בגלל הרגישות לשינויים בטמפרטורה, אספקה של חיסונים וחומרים אנטיביוטיים תקינים דורשת מערך לוגיסטי מורכב ויקר, המיועד לשמור אותם בטווח טמפרטורה מסוים מרגע ייצורם ועד לשימוש. למעשה, עלות מערך האספקה יכולה להגיע עד 80% מעלותם הסופית של החיסונים. תהליך האספקה קשה במיוחד במדינות מתפתחות, בהן זמינות החשמל נמוכה ויכולת הקירור מוגבלת, אולם הנושא הוא בעל חשיבות רבה גם במדינות מפותחות. כשלים במערך האספקה גורמים לא רק לבזבוז יקר ולאיבוד של כמעט מחצית מכמות החיסונים העולמית, אלא גם לאספקה של מנות חיסון וחומרים אנטיביוטיים במינונים לא אפקטיביים או תת-אפקטיביים. יש המשייכים בעיה זו לסכנה הציבורית של התפתחות חיידקים עמידים לטיפולים הקיימים.
קבוצת חוקרים מאוניברסיטת טופטס (Tufts) שבארה"ב מראה, במאמר שהתפרסם לאחרונה, שפתרון פשוט וזול לבעיה אולי טמון בגלמים של תולעת המשי. החוקרים השתמשו בפיברויין (fibroin), שהוא חלבון פולימרי, המהווה את השלד המבני של המשי שמייצרת תולעת המשי המבוייתת Bombyx mori. החלבון נמצא כבעל תכונות המתאימות לאפליקציות ביו-רפואיות, כגון: תאימות ביולוגית, חוזק מכני והתפרקות איטית בתוך הגוף, באופן המתאים לשחרור מבוקר של תרופות. את המשי אפשר לייצר במגוון רחב של קונפיגורציות כגון פילמים (שכבות דקות), הידרוג'לים ומיקרוספרות. תהליך העיבוד של המשי יכול להתבצע באופן מלא בסביבה מימית ובתנאי לחץ וטמפ' של החדר, שמאפשרים אינטגרציה של חומרים רגישים הנוטים להתפרק, מבלי לפגוע בפעילותם הביולוגית.


תמונה מאת:  Gerd A.T. Müller תחת רישיון CC 3.0

בעבודתם בקשו החוקרים לבדוק את היתכנות השימוש בפילם של משי כמטריצה מייצבת, בהשוואה לשיטות המקובלות כיום. החומרים שנבחרו לניסוי היו החיסון המשולב של חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח וכן האנטיביוטיקה פניצילין וטטראציקלין. רמת הפעילות הביולוגית של החומרים נבדקה לאורך תקופה של ארבעה שבועות ובטמפרטורות אחסון שונות, בטווח שבין 60-4 מעלות צלזיוס. בסוף התקופה נמצא שהחיסונים והחומרים האנטיביוטיים שנשמרו בפילמים של משי כמעט שלא איבדו מרמת פעילותם הביולוגית, אפילו בטמפרטורת אחסון של שישים מעלות, שבה, בתנאים סטנדרטיים, נצפה פירוק של מאה אחוז כבר לאחר שבועיים. יתר על כן, גם עבור שימור לאורך תקופה של חודשים, נמצא השימוש בפילמים של משי פתרון יעיל יותר מאשר שמירת החומרים בצורת אבקות. החוקרים אינם בטוחים, בשלב זה, לגבי המנגנון שמאחורי יכולת השימור של המשי, אך אין ספק שממצאי עבודה זו מציעים גישה חדשה ומהפכנית, שתשנה את הדרך בה מאחסנים תרופות רגישות ו/או לא יציבות ברחבי העולם.

למקור הידיעה

ממעמקי הים אל מעמקי העור

מאת: יעל הלפמן כהן

חברת ננוסייט  הישראלית פיתחה פלטפורמה חדשנית להחדרה תת עורית של חומרים פעילים, מבוססת על מנגנון הטרף של שושנת הים.
כיצד מצליח בעל חיים סטטי לצוד? חישבו על מיקרו-מזרקים קטנים, הנשלפים ברגע האמת, ומחדירים חומר משתק לטרף הפוטנציאלי. מנגנון זה נשמע אולי בדיוני, אך הוא קיים בשושנת הים ומהווה מענה לאתגר זה.
שושנת הים השייכת לקבוצת הנבוביים היא סטטית, ואינה יכולה לנוע לעבר מקורות המזון שלה. במקום לנוע בעצמה היא נעזרת במערכת של תאים צורבים (נמטוציטים), המאופיינים ביכולת החדרה טובה. תאים אלה מאפשרים לשושנת הים לשתק את טרפה, סרטנים ודגיגונים קטנים, כאשר הם חולפים בקרבתה. תאים אלו מוכרים למי שנצרב ממדוזות, השייכות גם הן לקבוצת הנבוביים, והם למעשה משמשים כמערכות הזרקה משוכללות.
התאים הצורבים מכילים אברונים דמויי קפסולות, המצויות ברקמת האפידרמיס. כאשר מופעלות קפסולות אלה הן משגרות מיקרו-מזרק המכיל ארס אל המטרה. תהליך הפריקה וההזרקה אורך אלפיות השנייה, והוא מתחיל כאשר טריגרים מסויימים מערערים את מבנה החלבונים הדחוסים (PGA) המצויים בקפסולה. ערור החלבונים יוצר לחץ אטמוספרי גבוה בקפסולה ומביא לפריקתה ולהזרקת החומר המצוי בתוכה.
מפגש בין שני זואולוגים שחקרו את מנגנון הציד של שושנות הים (ד"ר תמר לוטן וד"ר ועמית לוטן) עם הטכנולוג והיזם ד"ר שמעון אקהויז, הביאו להקמתה של חברת ננוסייט הישראלית, שפיתחה טכנולוגיה חדשנית המאפשרת החדרת מגוון חומרים רפואיים וקוסמטיים אל תוך העור. אחד האתגרים בעולם הרפואי והקוסמטי הוא החדרה של חומרים פעילים מתחת לשכבת העור העליונה אל השכבות העמוקות יותר. החדרה תת עורית של תרופות נחשבת לצורת החדרה המאפשרת ספיגה יעילה של החומרים בגוף, ללא תופעות לוואי כמו פגיעה בכבד ובכליות.
                                   תמונה באדיבות חברת ננוסייט

מערכת ההחדרה התת עורית שפותחה היא בעלת שני מרכיבים: ג'ל בסיס ייחודי המכיל מיקרו מזרקים המופקים משושנות הים, וג'ל הפעלה, אשר יכול להכיל חומרים פעילים שונים. מריחת ג'ל ההפעלה על פני ג'ל הבסיס גורם לפריקת האברונים ולהחדרת החומרים הרצויים מתחת לפני העור.
ד"ר אמיר תורן, מנכ"ל ננוסייט, סיפר על יתרונותיה של פלטפורמת ההחדרה התת עורית שפותחה. לדבריו, המערכת מאפשרת לבצע החדרה מיידית לצד החדרה לאורך זמן, היא אינה מבוססת על מקורות אנרגיה חיצוניים או על מכשור נוסף, והיא מאפשרת החדרה לסוגי משטחים שונים, לרבות משטחים "בעייתיים" בעלי טקסטורת עור מגבילה. טכנולוגיות מתחרות מחדירות כיום חומרים באמצעות גלי אור, רדיו וחשמל, או באמצעות אקדחי סיכות זעירים. לעומת טכנולוגיות אלה, ההחדרה בשיטה החדשה קלה ופשוטה, ואינה כרוכה בכאב.
כיום מופקים הנמטוציטים מתוך התאים הצורבים של שושנות הים, תוך שימור יכולת הפריקה העתידית שלהם. שאלנו את ד"ר תורן אם יש ניסיון למצוא חלופה סינטטית לתאים צורבים אלה. לדבריו, "הדרך עוד ארוכה למציאת חלופה סינטטית, אך אנחנו רוצים ליצור זן שושנות שייצר כמות גדולה יותר של קפסולות. כיום גדלות שושנות הים בגידול ניסיוני בקיסריה, ובעתיד הקרוב יועברו לגידול בחווה חיצונית".
תהליך ביומימטי מלא יושלם כאשר תמצא חלופה סינטטית ותבוטל התלות בעולם החי. בינתיים, נוכל לפחות ליהנות מפנים חלקות מפצעים, עם השקת המוצר הראשון של החברה, מוצר לטיפול באקנה.

מקור: חברת ננוסטייט- ראיון עם מנכ"ל חברת ננוסייט, ד"ר אמיר תורן.

העין האנושית בשירות מדפסות להזרקת דיו

כל מי שהשתמש אי פעם במדפסת הזרקת דיו, יודע כמה מעצבנת ויקרה יכולה להיות חסימה בראש הדיו. מהנדסים מאוניברסיטת מיזורי פיתחו לאחרונה כיסוי, המונע סתימות בראשי הדיו, בהשראת - לא פחות מאשר - העין האנושית.
לעין האנושית ולהזרקת הדיו אתגר משותף: מצד אחד עליהם להישאר לחים כל הזמן, ומצד שני הם חשופים לסביבה יבשה. בהשראת הפתרון האנושי לאתגר זה הומצא כיסוי לזרבובית מיכל הדיו.
הפיתוח מבוסס על שימוש בשמן סיליקון, המצפה את פתח הזרבובית כשאינה בשימוש, בדומה לשכבת השמן הדקה המגנה על נוזל הדמעות ומונעת את התאדותו משטח פני העין. העפעפיים הם אשר מפזרים את שכבת השמן הדקה על שכבת הדמעות בעין האנושית.


                                                        תמונה של עין באדיבות che

לעומת העין האנושית, בזרבובית מיכל הדיו פתח הזרבובית כל כך קטן, שמנגנון מכני בדומה למנגנון העפעפיים לא יצלח ועלול להיתקע כתוצאה ממתח הפנים של הנוזל. הפתרון שנמצא הוא שימוש בשדה חשמלי להזזת טיפת השמן. בעת שימוש, מופעל שדה חשמלי ומניע את טיפת השמן מפתח הזרבובית, ובסיום השימוש מניע השדה החשמלי את טיפת השמן לפתח הזרבובית להגנה מפני התייבשות.
היום, במדפסות שאינן בשימוש תדיר, על מנת לפתוח סתימת דיו יש צורך בהתזה של כמות דיו גדולה שתתגבר על הדיו היבש. לאורך זמן, מנגנון ניקוי זה מבזבז דיו יקר. המצאה זו מייתרת את הצורך בהתזת דיו מיותר, ומייעלת את השימוש במדפסות הזרקת דיו ביתיות ומשרדיות.
לטענת החוקרים, מנגנון הזרקת חומר דומה למדפסות הזרקת דיו קיים במערכות מכניות שונות, והשימוש במנגנון טיפת השמן למניעת סתימות יחסוך כסף רב בתעשיה ובאקדמיה. דוגמה למערכת הזרקת חומר היא מדפסת רקמות ביולוגיות, אשר עשויה בעתיד לייצר איברים מלאכותיים ומבנים ביולוגיים. התאים בהם משתמשים במערכות אלה יקרים מאוד, עד כי במצבי סתימה מעדיפים להחליף את המערכת ולא לבזבז תאים. זרבובית עם מערכת למניעת סתימות תחסוך את ההחלפה היקרה.
דוגמה נוספת לשימוש פוטנציאלי במערכת טיפת השמן למניעת סתימות היא במערכות לייצור מהיר של אבי טיפוס (Rapid prototyping), בתהליכי מחקר ופיתוח. במערכות אלה יש מעבר של פלסטיק במצב נוזל דרך זרבובית, בדומה לתהליך הזרקת הדיו. הנוזל הצמיג והדביק, בו משתמשים במכשירים אלה, גורם לכך שבמקרה של סתימה יש להחליף חלק מהמערכת. מחירם של חלקים אלה יכול להגיע לאלפי דולרים.
מערכת טיפת השמן לפתיחת סתימות עשויה בעתיד לחסוך פסולת רבה וחומר יקר במערכות לשימוש ביתי, תעשייתי ומחקרי.

למקור הידיעה

רהיטי העצם


מאת: לירון דן
תוכנת סימולציה, המאפשרת תכנון אופטימאלי של מוצרים קלי משקל, בעלי שימוש מזערי בחומר ועמידות גבוהה לעומסים, מחקה מנגנוני צמיחה ביולוגיים בהם נוסף ונגרע חומר ממבנים על פי העומסים בסביבה.
בעצים ובעצמות ניתן לזהות תוספת של חומר באזורים חלשים החשופים לעומסים מצד אחד, וגריעה של חומר באזורים בהם אין עומס והחומר מיותר מצד שני. על בסיס תופעה זו פותחה תוכנת אופטימיזציה, המעניקה אפשרויות חדשות ואינסופיות למהנדסים ולמעצבים להעתיק לא רק את צורותיו הרבגוניות והאסתטיות של הטבע, אלא גם ליצור מבנים יעילים יותר מאלה שתוכננו בעבר.
החוקרים הגרמניים, דר' פרופ' קלאוס מטק וד"ר לותר הרצהיים, העמיקו את הגילויים לידי פרקטיקה, בעזרת המכון למחקר ופיתוח בינלאומי Adam Opel GmbH וחברת ג'נרל מוטורס. הצוות פיתח תוכנת סימולציה לתכנון חלקים ומוצרים תעשייתיים, המחקה אבולוציה של צמיחה ביולוגית, ומציעה שימוש יעיל של חומר על ידי הוספת חומר במקומות בהם יש צורך בחיזוק וגריעת חומר ממקומות בהם אין צורך בחיזוק.
כמעט כל ייצור חי בטבע נמצא בתחרות על אנרגיה ועל מקום לחיות, ורק בעלי צריכה מינימאלית של חומר ואנרגיה זוכים לשרוד. עקרונות של עיצוב קל משקל נמצאים כמעט בכל מבנה נושא משקל המצוי בטבע, לדוגמה: עצמות מסוגלות להגיב ולהתאים את צורתן בהתאם לעומס הנצבר במהלך תפקודן. כלומר, אזורי עומס, בהם מופעל לחץ על העצם, הופכים להיות חזקים יותר מבחינה מבנית וחומרית, מאשר איזורים שהעומס בהם קל יותר.
מנגנון הגדילה בטבע הועתק והותאם לתוכנת ה-SKO, על מנת לאפשר למהנדסים ולמעצבים תעשייתיים שיטה יעילה, המבטיחה יצירת חלקים או מוצרים קלי משקל, שיעמדו בעומסים הצפויים תוך שימוש מינימאלי בחומר.
קולקציית ה Bone Furniture של סטודיו Joris Laarman Lab רתמה את התוכנה לטובת עיצוב סדרת מוצרים חדשנית להפליא. הסטודיו עסק, לכאורה, בעיצוב מוצרים פשוטים ומוכרים: כסא, שולחן, שידה. אך המחקר המרתק של צורה וחומר מתח את גבולות הטכנולוגיה והחומר שנראו בעיצוב מוצר עד היום.
"העידן הדיגיטלי שלנו מאפשר לא רק להתייחס לצורותיו המסוגננות של הטבע, אלא גם ממש לקחת את העקרונות התומכים על מנת לייצר צורות בדומה לתהליך אבולוציוני."

                                            תמונה באדיבות Joris Laarman Lab

סדרת רהיטי העצם מונה שבעה רהיטים מעוצבים, כל אחד מחומר שונה, כולם בזכות תכנון דיגיטלי. כסא ה-Bone Chair נוצר על ידי הכנת תבנית קראמית, אשר יוצרה בהדפסה תלת ממדית ואפשרה יציקת אלומיניום בתבנית העשויה מחלק אחד בלבד! הכסא החלול (בעובי של כ-10 מ"מ), מסוגל לשאת משקל רב יותר מאשר כסא רגיל, אך שוקל פחות ממנו באופן משמעותי. The Chaise chair יוצר בהזרקת שרף פוליאוריטן עמידUV בדרגת קשיות של 90 שור - כך שהוא רך דיו כדי לקבל את צורת הגוף של היושב. כסאות ה-Rocker וה- Arm Chair נוצקו מאבקת שיש ושרף, והורכבו מ-91 חתיכות תלת ממדיות אשר חוברו יחד על ידי אינספור ברגים. שידת ה-Branch נוצקה מברונזה (סגסוגת מתכתית שעיקרה נחושת ובדיל), ושולחן הגשר יוצר מגוש אלומיניום שכורסם בטכנולוגיית CNC (עיבוד שבבי) אליו חובר משטח עליון עשוי קרביד הטונגסטן.
התוכנה המהפכנית מגשרת על הפער בין מבנים כבדים ומסיביים לבין מבנים יעילים אנרגטית וחומרית.
במציאות בה משאבי הטבע מתדלדלים, מתפתחות טכנולוגיות המושפעות ממחקרים ביולוגיים בקצב מהיר, הן הופכות נגישות יותר ויותר, ומאפשרות לנו לתכנן מבנים שמעולם לא דמיינו שיוכלו להתממש.

למידע נוסף
למידע נוסף
A. Baumgartner, L. Harzheim and C. Mattheck, “SK0 (soft kill option): the biologicalway to find an optimum structure topology”, 1992, ht J Fatigue 14 No 6 pp 387-393