ביומימיקרי

משמעות המונח ביומימיקרי היא חיקוי החיים (Biomimicry: Bio=life; mimesis=imitate). ביומימיקרי היא דיסיפלינה רב-תחומית המקדמת חיקוי ולמידה מהטבע לפתרון בעיות בדרכים מקיימות.

חדש(נ)ות מהטבע מאי 2018

קוראים יקרים שלום,

ההרשמה לכנס הבינלאומי לביומימיקרי, שיתקיים ב- 14.6.2018 באוניברסיטת תל אביב, בעיצומה. מספר המקומות מוגבל. זו הזדמנות נדירה וחד פעמית לשמוע מגוון רחב של מרצים מהעולם!


להלן קישור לאתר הכנס ולהרשמה: קישור


בידיעון החודש נצלול מתחת לים ונרחיב על אמצעי חישה וניווט בהשראת דג עיוור ובהשראת חסילון המנטיס. עוד נרחיב על ביומימיקרי בתחום העיצוב - הדפסת כיסא ביומימטי במדפסת תלת ממד.


מדי חודש אנו מביאים לקורא הישראלי חדשות מתחום הביומימיקרי מהארץ ומהעולם. כידוע, ארגון הביומימיקרי הוא עמותה רשומה, המבוססת על מתנדבים, ללא תמיכה כלכלית מהמדינה. על מנת שנוכל להמשיך ולהעשיר את קוראינו גם בעתיד אנו מבקשים את תמיכתכם.


 
לתרומה לעמותה לחץ כאן.

בברכת קריאה מהנה
צוות ארגון הביומימיקרי הישראלי
 
 

שערה בים

מאת אופיר מרום

דג עיוור אשר פיתח טכניקה ייחודית לחישת תנועה עשוי להוות השראה לדור חדש של חיישנים טובים יותר מאשר סונאר אקטיבי.

דגים מזן  astyanax fasciatus התפתחו בסביבה חשוכה, ולכן הם לא יכולים לראות. במקום זאת, הדגים חשים את הסביבה באמצעות שערות מכוסות ג'ל, הנמצאות על גופם. השערות רגישות מאוד לתנועת המים ומשמשות כחיישני תנועה.

יכולתם של הדגים לזהות חפצים תת-ימיים ולנווט בסביבתם חסרת האור עוררה השראה בקרב קבוצת חוקרים, שניסתה לייצר במעבדה שערות מלאכותיות בעלות תכונות דומות.

תחילה ביצעו החוקרים ניסויים ראשוניים עם שערה מלאכותית, שהיא למעשה מיקרוסנסור פשוט, צר וארוך, עשוי מפולימר אפוקסי. החוקרים גילו כי החיישן עצמו לא מצליח להגיע לרגישות גבוהה או לגילוי ארוך טווח של הפרעות הידרודינמיות הנוצרות על ידי גופים נעים או נייחים בשדה זרימה. הם הבינו כי בדומה לשערות שעל הדג, על השערה המלאכותית להיות מכוסה במעין קפסולה או כיפה העשויה מחומר ג'לי (נקראת cupula) כדי שתוכל להציג ביצועים משופרים.
 
      astyanax fasciatus  - תמונה מאת Ictiologia Universidad Católica de Oriente, CC 2.0
 
"לאחר שכיסנו את השערה המלאכותית ב-cupula סינתטית, המיקרסנסור שלנו היה מסוגל לזהות את הזרימה טוב יותר מהדגים העיוורים. הדג יכול לזהות זרימה איטית יותר מ-100 מיקרומטר לשנייה, אבל המערכת שלנו הציגה יכולת לזהות זרימה פחותה מכמה מיקרומטרים לשנייה", אמר פרופסור צוקרוק (Tsukruk) מאוניברסיטת ג'ורג'יה-טק. עוד אמר: "הוספת ה-cupula אפשרה לנו לזהות תנועות קטנות יותר במים ולהרחיב את הטווח הדינמי, כי זה דיכא את רעשי הרקע".

בנוסף, נמצא במחקר שכיסוי השערה בחומר הג'לי מגן עליה ומגדיל את עמידותה בפני עיוות כתוצאה מפגיעה פיזית. כמו כן, נמצא כי הכיסוי מסייע במניעת קורוזיה והדבקות של מיקרואורגניזם, וכך השערה מצליחה להיות עמידה יותר בסביבה הימית.

החוקרים טוענים שהשערות הללו, הדומות לאלו שאנו משתמשים בהן לאיזון ולשמיעה באוזן האנושית, מהוות טכנולוגיה שעדיפה על פני סונאר אקטיבי. הסונאר האקטיבי דורש הרבה מקום, שולח אותות אקוסטיים חזקים שיכולים להשפיע לרעה על הסביבה ואינו מתאים ליישומי התגנבות.

בעוד הדגים משתמשים בשערות אלו כדי לאתר מכשולים, להימנע מטורפים ולמקם את הטרף, החוקרים מאמינים כי החיישנים המהונדסים שהם מפתחים יכולים לענות על מגוון רחב של יישומים תת-ימיים כמו אבטחת הנמל, גילוי מוקדם של צונאמי, בדיקת אוטונומית של אסדות נפט, ניווט כלי שיט אוטונומיים מתחת למים ומחקר ימי.
 
 

 

GPS תת-ימי

מאת יעל הלפמן כהן

GPS תת ימי פותח בהשראת יכולות הראייה של חסילון המנטיס  
חסילון המנטיס הוא חסילון גדול יחסית, החי בקרקעית הים באזורים הטרופיים. בעבר כבר  כתבנו על עוצמת המכה של הצבתות שלו, שביכולתה לשבור את זכוכית  האקווריום, ועל חומרים חזקים המפותחים בהשראתן (קישור). עוד דיווחנו על יכולתו של חסילון המנטיס לזהות אור מקוטב, המאפשר לו לאתר את הטרף שלו במים ביעילות ובמהירות. בהשראת יכולת זו פותחה מצלמה, שאחד משימושיה הוא אבחון גידולים סרטניים (קישור). בסרטון המצורף תוכלו לראות את תמצית התכונות מעוררות ההשראה של החסילון.
 
לאחרונה פורסם מחקר  אודות פיתוח ביומימטי נוסף בהשראת יכולות הראייה המופלאות של חסילון המנטיס; הפעם מדובר עלGPS  תת-ימי בעל יכולות זיהוי ואיכון מתחת למים.
המחקר מבוסס על המצלמה הראשונית שפותחה לפני מספר שנים על ידי חוקרים מארה"ב ואוסטרליה. מדובר במצלמה המזהה דפוסי קיטוב של גלי אור. המצלמה יכולה לזהות את דפוסי הקיטוב של האור, המשתנים עם כניסת גלי האור למים, ולראות כיצד הם סוטים מכיוון הכניסה או מתפזרים. כעת מתברר שניתן להשתמש בדפוסי קיטוב אור אלו מתחת למים גם כדי להסיק מהו מנח השמש, ובאמצעותו לחשב את מיקום המצלמה עצמה.
טכנולוגיותGPS  אחרות מבוססות על גלי רדיו הנקלטים מלוויינים. אך גלי רדיו אינם עוברים היטב בתיווך ימי. בטכנולוגיית ה-GPS החדשה, המבוססת על מדידת קיטוב אור מזוויות רבות, ניתן להשתמש בחיישנים גם בעומק של חמישים מטר.
התגלית החלה כאשר במהלך צלילות שנעשו במסגרת ניסויי שדה של המצלמה שפותחה התגלה שדפוסי הקיטוב השתנו בהתאם לשעה ביום ולכיוון הצפייה. בעקבות תגלית זו בוצעו מספר ניסויים נוספים במקומות שונים בעולם, בעומקים שונים ובמצבי מזג אוויר משתנים. הממצאים הראו שאכן דפוסי הקיטוב משתנים בהתאם למנח השמש. החוקרים הניחו שהניווט התת-ימי מתקיים בקרב בעלי חיים ימיים גם כשאינם רואים את השמיים, זאת בגלל יכולתם להבחין בקיטוב. 
 בשלב זה טווח הטעות של ה-GPS עדיין גדול. החוקרים מקווים לשפר את ביצועיו של ה-GPS  באמצעות מכשור ואלגוריתם עיבוד מדויקים יותר.
את הטכנולוגיה ניתן יהיה לשלב בעתיד ברובוטים תת-ימיים לשימושים אזרחיים וצבאיים. דמיינו נחיל של מצלמות GoPro, שיכולות לגלות מינים חדשים ולאתר חלקי ספינות. העתיד מתחיל שם.
 
 

 
 

על השראה מהטבע בייצור כיסאות

מאת אירית בן ציון

אולי זה פרדוקסלי שכיסא, העשוי כולו מפולאמיד (החומר הידוע בשמו הנפוץ ניילון), הוא טבעי ובר-קיימא יותר מכל כיסא נוח אחר שנעשה בשיטות מסורתיות. בהשראת הטבע, הפרדוקס נפתר.
 
הכיסא הנראה בתמונה הודפס ב-2014 במדפסת תלת-ממד, כחלק מפרויקט הגמר של המעצבת ההולנדית ליליאן ואן דאל, שעסקה בעיצוב ביומימטי. ייצור כיסאות בשיטות מסורתיות כרוך בהרכבה של חלקים העשויים מחומרים שונים ומיוצרים במפעלים שונים. לא תמיד קל למחזר כיסאות אלו. בטבע, לעומת זאת, מבנים 'צומחים' מחומר אחד תוך שימוש יעיל במשאבי חומר, כאשר הפונקציונאליות נוצרת על ידי שינויים במבנה. זו בעצם תמצית התורה הביומימטית – חיקוי תהליך טבעי , תרגומו לצורה חומרית ויישומו בתהליך ייצור.


      
                      תמונות באדיבות המעצבת Lilian van Daal

באופן תיאורטי, אם ניתן היה לייצר מבנה כמו זה המצוי בטבע, אפשר היה לייצר את הכיסא מחומר אחד, בתהליך ייצור אחד ובמפעל אחד. תהליך זה, כמובן, מקיים הרבה יותר – יש בו פחות אשפה ופחות זיהום.

מבנים רבים בטבע הם מורכבים, וקשה לייצרם בטכנולוגיות ייצור רגילות. טכנולוגיית תלת- הממד, לעומת זאת, מאפשרת לייצר מבנים מורכבים כאובייקט אחד, באמצעות חומר אחד בעל יכולות מחזור. בעבר כבר דנו בהרחבה ביתרונות של הדפסת מבנים מורכבים בטבע בעזרת מדפסות תלת-ממד (קישור). את היתרונות סיכמה ואן דאל במשפט אחד:

                 "יכולת להצמיח מבנים שלא ניתן לייצר אותם בשום דרך אחרת".

כרגע הכיסא הזה הוא דגם בלבד; הסטודנטית לילאן, מחוסר משאבים וזמן, בחרה להשתמש בניילון עקב תכונותיו, המספקות למוצר גם קשיחות וגם גמישות. אך בעתיד אפשר יהיה לייצרו מחומרים טבעיים יותר.


חדש(נ)ות מהטבע אפריל 2018

קוראים יקרים שלום,

ההרשמה לכנס הבינלאומי לביומימיקרי, שיתקיים ב- 14.6.2018 באוניברסיטת תל אביב, בעיצומה. מספר המקומות מוגבל. זו הזדמנות נדירה לשמוע מגוון רחב של מרצים מהעולם!

להלן קישור לאתר הכנס ולהרשמה: קישור

בידיעון החודש נרחיב על דג רובוטי החוקר דגים, על רובוט שממית בשירות נאס"א, על בטון חזק ועמיד בהשראת מבנים בטבע, ועל אסטרטגיות סייבר בהשראת הטבע.

מדי חודש אנו מביאים לקורא הישראלי חדשות מתחום הביומימיקרי מהארץ ומהעולם. כידוע, ארגון הביומימיקרי הוא עמותה רשומה, המבוססת על מתנדבים, ללא תמיכה כלכלית מהמדינה. על מנת שנוכל להמשיך ולהעשיר את קוראינו גם בעתיד אנו מבקשים את תמיכתכם.

לתרומה לעמותה לחץ כאן.

בברכת קריאה מהנה

צוות ארגון הביומימיקרי הישראלי

דג חוקר דג

מאת: אור עמר

חוקרים מ-MIT יצרו דג רובוטי רך, שמשתלב בסביבת שוניות אלמוגים בצורה טבעית ומאפשר מחקר אקולוגי ללא הפרעה לסביבה.

דגים, כמו רוב בעלי החיים, יודעים היטב עם אילו בעלי חיים הם מסתדרים ומאילו עליהם לשמור מרחק. מעט בעלי חיים מסתדרים עם בני אדם, ודגים אינם שונים בהיבט זה. בין אם מדובר בפחד או בסקרנות, דגים מתנהגים בצורה שונה כאשר בני אדם מתקרבים אליהם. מכאן שחקר דגים בנוכחות אנשים הוא מצב מאתגר, הדורש מענה.

חוקרים ממעבדת מדעי המחשב והבינה המלאכותית באוניברסיטת MIT פרסמו בכתב העתScience   Robotics מאמר אודות פיתוח של סוג חדש של דג רובוטי, הנקרא סופי (Soft Robotic FishSoFi), המשתלב ללא הפרעה בשונית אלמוגים ומאפשר עריכת תצפיות מטווח קרוב. סופי מעוצב בגודל של דג  אמיתי והוא בעל דפוסי שחייה והתנהגות דומים לאלו של דג אמיתי. יחד עם זאת, הוא כלי מחקר אמיתי עם מערכת בקרה ידידותית למשתמש.

את סופי מנווט צוללן שמשתמש בקונסולת משחק עמידה למים, ובעזרתה הוא מתקשר עם הרובוט בצורה אולטרה-סונית. הרובוט מסוגל לתרגם פקודות כיוון למסלולים תלת-ממדיים שהוא מסוגל לבצע. אורך חיי הסוללה הוא ארבעים דקות, זמן המתאים למחקר (רוב הצוללנים לא מבלים יותר משעה במים בכל מקרה).

הרובוט זז בצורה דומה לדג אמיתי. הדחף הראשוני מגיע מהזנב, שמופעל בתדירות של בין 0.9 ל-1.4 הרץ על ידי שאיבת שמן  לעבר צידו האחד של הזנב ואז למשנהו. פעולה זו גורמת לזנב להתגמש קדימה ואחורה ומעניקה לרובוט מהירות מקסימלית של 21.7 סנטימטרים לשנייה. על ידי שינוי כמויות השמן שנשאב ומועבר לכל צד ניתן לכופף את הזנב לכל אחד מהצדדים, ובזכות כך סופי יכול להסתובב. בסרטון המוצרף תוכלו לראות את ביצועי הרובוט.
 

ביצועי סופי הוערכו באיי פיג'י – אזור עשיר בשוניות אלמוגים ובפעולות גומלין בין דגים. הניסיון כלל שש צלילות, שארכו סך הכול מאתיים וארבעים דקות מתחת למים. צוללן שנמצא במרחק של עשרה מטרים מסופי ניסה לנווט אותו כמה שיותר לאזורי עניין בעלי מאפייני הסביבה ובעלי החיים הימיים. החוקרים הבחינו שסופי לא מרתיע דגים בקרבתו, אך יידרשו עוד ניסויים כדי להגיע למסקנה חד-משמעית אודות ההשפעה של דג רובוטי על סביבה ימית.

הפיתוח הזה הוא דוגמה מעניינת לחדשנות ביומימטית שלומדת מהטבע במטרה 'להחזיר' לטבע. הדג הרובוטי, המהווה חיקוי של מבנה, צורה, ודפוסי שחייה של דג אמיתי, פותח במטרה להעמיק בחקר אוכלוסיית הדגים בשונית ולהבין את התנהלותם. המחקר עשוי בעתיד לתרום לשימור מגוון המינים וסביבת המחייה הטבעית.
 

 

השׂממית בשירות נאס"א

מאת דפנה חיים-לנגפורד

כשאנו מסתכלים מעלה לשמיים, קשה לנו לנחש כי פרט לירח הסובב אותנו, למעלה מחמש מאות אלף פיסות פסולת חלל בגדלים שונים סובבות את כדור הארץ. מדענים מסטנפורד מפתחים כלי לאיסוף פסולת זו בהשראת השׂממית.

פסולת חלל מורכבת מלוויינים שיצאו משימוש, משאריות של רקטות ומזבל רב, תוצרת האדם, שהגיע לחלל בעשרות השנים האחרונות. תנועת הפסולת בחלל יכולה להגיע למהירות של אלפי ועשרות אלפי קמ"ש ובכך להוות סיכון משמעותי לכל העוסקים במלאכת חקר החלל – אסטרונאוטים, לוויינים וספינות חלל. בנוסף, התנגשות חלקי פסולות חלל יכולה ליצר פיצוץ, וזה יגדיל את כמות החלקים הנעים בחלל, מצב שעלול להוביל לשרשרת קטסטרופלית של התנגשויות, המכונה סינדרום קסלר (Kessler Syndrome).

הצורך בפיתוח מכשיר ייעודי לאיסוף פסולת חלל נובע מכך שהכלים הקיימים היום בדרך כלל לא מתאימים לאיסוף חלקים גדולים בעלי פני שטח חלקים. המגנטים לא אפקטיביים באיסוף פיסות אלומיניום או זכוכית (למשל, שאריות תאים סולריים של לוויינים), ושאיבת ואקום לא פעילה בהיעדר אטמוספרה. בנוסף, חומרים שונים כמו דבקים אינם עמידים בטמפרטורות הקיצון בחלל.

במחקר שפורסם בכתב העת Science Robotics ביוני האחרון מתואר רובוט שפותח באוניברסיטת סטנפורד במיוחד לצורך ניקוי פסולת החלל. הרובוט יכול לתפוס עצמים נעים בתנאי תת-כבידה. במחקר זה, פיתחו החוקרים צבתות רובוטיות בהשראת השממית. בניסויים בנאס"א (סוכנות החלל של ארה"ב) הראו החוקרים שהצבתות הצליחו לתפוס אובייקטים מרחפים בתנאי מיקרו-כבידה.

מנגנון ההיצמדות של השממית, המאפשר לה ללכת על משטחים חלקים ולהיצמד הפוך על התקרה רק באמצעות מגע אצבעותיה, מבוסס על עשרות אלפי שערות מיקרוסקופיות שמייצרות הצמדה למשטחים חלקים באמצעות קשרים חלשים. קשרים חלשים רבים יוצרים מנגנון הצמדה חזק. מנגנון ההצמדה של השממית נתן השראה לפיתוחים בתחומים שונים, מכפפות לטיפוס על קירות ועד לדבקים ביולוגיים להדבקת רקמות.

החוקרים מסטנפורד פיתחו את משטחי הצבת בדומה לרגל השממית, כאשר את יכולת ההדבקה של הצבת הם ביססו על אלמנטים בעובי של ארבעים מיקרומטר (השערות של השממית הן בעובי של מאתיים ננומטר לערך). תנועה של אלמנטים אלו בכיוון אחד מייצרת הצמדה, ותנועה בכיוון השני גורמת לניתוק. כמות האנרגיה הנמוכה הדרושה ליצירת התנועה שמובילה להצמדה חשובה מאוד לכל פעולה בחלל, שכן תנועה לא זהירה בחלל יכולה לגרום לנדידה לא מבוקרת של עצמים לכיוונים לא מוגדרים. בשלב זה, הצבתות יכולות לתפוס עצמים במשקל של עד ארבע מאות ק"ג ובנפח של פי מאה מנפח הצבת עצמה.
 


נלהבים מתוצאות הניסויים עד כה, מתכננים החוקרים לייעל את השימוש בצבתות או לחברן לרובוט שיוכל בבוא היום לא רק לעסוק בניקוי החלל, אלא גם לשמש לתחזוקת תחנות חלל, לוויינים, טלסקופים וכל מה שיוצא מהאטמוספרה בשירות האדם.

"נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט..." ('שיר בוקר' / נתן אלתרמן)

מאת אמיר גילדור

חוקרים מ-MIT פיתחו בהשראת הטבע מתודולוגיה חדשה לבחינת תחליפים לתערובות המלט המסורתיות, במטרה לייצר בטון חזק ועמיד יותר לאורך זמן.

בטון הינו החומר המלאכותי הנפוץ ביותר בעולם. הוא מורכב מתערובת של חצץ, חול ומלט. עירוב החומרים נעשה כיום בשיטות מסורתיות, שלא מאפשרות שליטה מדויקת במבנהו הפנימי. חוסר הדיוק מקשה על ייצור של בטון חזק ועמיד לאורך זמן שכן המבנה הפנימי משפיע במידה רבה על תכונות אלו.

במחקר שנערך במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) נבדקה האפשרות לשנות מן היסוד את שיטת ייצור הבטון ולשפר את חוזק הבטון ועמידותו על ידי מציאת תחליפים למלט, שיאפשרו שליטה טובה יותר על מבנה הבטון. בנוסף, הפחתת השימוש במלט היא בעלת חשיבות סביבתית, שכן ייצור מלט דורש אנרגיה רבה מאוד.

כדי לאפשר למהנדסים לבחון את יעילותם של תחליפי המלט השונים בשיפור הבטון, החוקרים פיתחו מתודולוגיה לבחינת ההשפעה של המבנה הפנימי של הבטון על חוזקו ועל עמידותו לאורך זמן. המתודולוגיה בוחנת את המבנה בקני מידה שונים, החל מהרמה הננומטרית ועד לרמת המקרו. זאת על ידי שימוש בטכנולוגיות הדמיה מתקדמות כגון תהודה מגנטית, מיקרוסקופ אלקטרוני, סורק, והדמיית רנטגן. שיטות אלו מאפשרות לבחון את נקבוביוּת הבטון, שמוכרת כאחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על איכותו.

ההשראה לפיתוח המתודולוגיה החדשה שאובה מעולם החי. החוקרים בחנו תחילה דוגמאות שונות למבנים חזקים מאוד המוכרים בטבע כדוגמת עצמות וספוגי-ים. לאחר מכן, הם קישרו בין המבנה הננומטרי והמיקרומטרי של החומר הביולוגי לחוזקו ולעמידותו לאורך זמן ברמת המקרו. על בסיס הקשרים הללו נבנתה מתודולוגיה כללית לקישור בין מבנה החומר בקני מידה שונים לחוזק המבנה הכללי ולעמידותו, אשר הוסבה לשימוש מהנדסי המלט.

                                 ספוגי ים. תמונה מאת Dlloyd תחת רישיון CC 

החוקרים מקווים שהמתודולוגיה החדשה, שפותחה בהשראת מבנים מהחי, תאפשר למהנדסים למצוא תחליפים יעילים למלט המסורתי. זאת במטרה לשפר את איכות הבטון ולבנות מבנים חזקים ועמידים לאורך זמן רב מהמקובל כיום.
 

ביומימיקרי וסייבר


מאת: יעל הלפמן כהן

ארגונים חשופים כיום לתקיפות סייבר ולאיומים על ביטחון המידע. גם אורגניזמים נחשפו במהלך האבולוציה לאיומים קיצוניים על ביטחונם.

האם ניתן להשתמש בטבע כמקור ידע לפיתוח פתרונות סייבר? ואם כן, כיצד?

בידיעה זו נסקור 'אסטרטגיות סייבר' בטבע כמקור להשראה וללמידה. נסיים בסיפור הצלחה של חברת סייבר ישראלית ביומימטית.

'אסטרטגיות סייבר' בטבע

בעולם הביולוגי, סוגי האיומים ומועדם אינם צפויים. הפתרון לבעיה זו הוא יצירת מערכת הגנה העונה לטווח רחב של איומים. מערכת החיסון, למשל, נותנת מענה לאיום מצד טווח רחב של חיידקים ווירוסים. לעיתים, הרחבת הטווח יכולה לבוא על חשבון יעילות.

אחת מ'אסטרטגיות הסייבר' של הטבע היא יתירות. דוגמא לכך היא יתירות בקידוד חלבונים.

כל המידע התורשתי הדרוש לבניית החלבונים בתא אצל כל האורגניזמים הידועים, מחיידקים ועד לבני אדם, מוצפן באחת או יותר מולקולות DNA. ל-DNA יש מספר דרכים לקודד את אותו חלבון, כל פעם בדרך אחרת, כך שהתוקפים (פרזיטים, ווירוסים) לא יוכלו לתפוס אותו בקלות ולפגוע במבנה שלו.

אסטרטגיה נוספת בטבע היא להקריב בכוונה חלקים לא מוגנים במערכת כדי להבטיח שחלקים חשובים ישרדו את ההתקפה. לטאות, למשל, משילות את זנבן במהירות על מנת לאפשר לשאר הגוף, שבו יש מערכות חיים קריטיות, להימלט מהטורף. באופן אנלוגי, ייתכן שיש במערכות מידע חלק שאפשר להקריב לתוקף הסייבר, ולנצל את תקיפתו כדי ללמוד על טבע התוקף. יש להותיר די זמן כדי להבטיח שמידע קריטי לא ייפגע.
 

אסטרטגיה נוספת בטבע היא בידוד. אורגניזמים החיים במעמקים חשופים פחות לתחרות ולאיומים, אך הבידוד הוא גם חסם להתפתחות. כמובן שלא ניתן לבודד לגמרי ארגונים מהטכנולוגיה ומהאיומים הכרוכים בשימושה. קבלת הסיכון והיערכות בהתאם היא הדרך הנפוצה בקרב האורגניזמים בטבע, והיא הדרך שעשויה לשרת גם ארגונים.


'סייברה'

'סייברה', חברה סייבר ישראלית, פיתחה פתרון המבוסס על מנגנוני הגנה ביולוגיים. בתחילת דרכם התייעצו מייסדי החברה עם מיקרוביולוגית המתמחה בווירוסים הפועלים על גוף האדם. הם למדו כי אחת מהאסטרטגיות של הטבע היא שינוי הרצפטורים (קולטנים בגוף), כך שהווירוס לא יוכל להתחבר בקלות לתא המותקף.

בהשראת אסטרטגיה זו פיתחה חברת 'סייברה' תוכנה, המשנה במערכת ההפעלה את מיקום האלמנטים שחיוניים לצורך התקיפה ומציבה במקומם מין מלכודות. התוכנה כוללת 'מעטפת' של הכשלה והטעייה ומונעת תקיפה עוד בטרם התבצעה.

'סייברה 'הישראלית נמכרה לחברת 'פאלו אלטו נטוורקס' בשנת 2014 בסכום של מאתיים עשרים מיליון דולר. 
קישור למידע נוסף
 

חדש(נ)ות מהטבע מרץ 2018

קוראים יקרים שלום,

החודש אנו חוגגים 8 שנים לידיעון חדש(נ)ות מהטבע. מדי חודש אנו מביאים לקורא הישראלי חדשות מתחום הביומימיקרי מהארץ והעולם. כידוע ארגון הביומימיקרי הינו עמותה רשומה מבוססת מתנדבים ללא תמיכה כלכלית מהמדינה. על מנת שנוכל להמשיך ולהעשיר את קוראינו גם בעתיד, אנו מבקשים את תמיכתכם. לתרומה לעמותה לחץ כאן.

ההכנות לכנס הבינלאומי לביומימיקרי שיתקיים ב- 14.06.18 באוניברסיטת תל אביב בעיצומן. בימים אלו אנו משלימים את תכנית ההרצאות וצופים הגעתם של מרצים מרחבי העולם. שמרו את התאריך. הודעה על פתיחת הרישום לכנס תשלח בקרוב.
בידיעון זה נרחיב על אדריכלות ביומימטית וכן על חשיבות מבנה כנפי הציקדה לתעופה יעילה. בנוסף, כחלק מסדר פסח, ננסה לעשות סדר באוסף המונחים הביומימטים.
ואם כבר בסדר אנו עוסקים, לאור הגידול המשמעותי במספר הקוראים שלנו, התחדשנו במערכת דיוור חדשה. אנו מתנצלים מראש אם בעבר ביקשתם שנסיר אתכם מרשימת התפוצה ובכל זאת קיבלתם מייל זה. במידה ותרצו שנסיר אתכם מהרשימה, אנא שלחו מייל הסרה ונדאג לעדכן את המערכת בהתאם.
בברכת חג אביב שמח,
צוות ארגון הביומימיקרי הישראלי