מאת: ד"ר צביקה סלובין
"לאלוהי הבריאה היה יום קשה"
מספר הביולוג דוקינס בתארו את הברווזון, "מספר חלקי חילוף נותרו
פזורים בסדנת הבריאה והבורא החליט לאחד אותם לכלל יצור כלאיים".
הברווזן platypus (Ornithorhynchus
anatinus), הוא יונק פרוותי, בעל איבר דמוי מקור ברווז וקרומי שחייה בכפותיו
(ומכאן שמו העברי), הוא מטיל ביצים והא גם ארסי (רעל עצבי מתוחכם ומסוכן). אכן
בן-כלאיים של יונק, עוף וזוחל.
המקור של הברווזן נראה מעט קומי, דומה למקור הברווז ומוגזם בגודלו, מעין
קריקטורה לדונלד דק. אך הומור אינו עושה צדק עם המכשיר המופלא הזה. תיאור מתאים
יותר יהיה אפו המגודל של מטוס המודיעין הבריטי "נמרוד", שבו מכ"מ סריקה.
ה'מקור' של הברווזן אינו עשוי עצם כמקורו של הברווז, זהו איבר גרמי ומזכיר גומי במגע, אך זאת לדעת – זוהי מערכת אלקטרו-לוקציה לעקיבה וגילוי,
מכ"מ תוצרת הטבע.
הברווזן ניזון מסרטנים, רכיכות ותולעים השוכנים בקרקעית הבוצית של
נחלים בדרומה של אוסטרליה ובטסמניה.
במים הבוציים ובחשכת הקרקעית, עוצם הברווזן עיניו, סוגר את נחיריו ואת אוזניו (הוא
מסוגל לאטום את אוזניו באופן רצוני –
תופעה ייחודית בעולם החי). הוא לא רואה, לא שומע ולא מריח את טרפו, ולמרות זאת
יעיל במשימתו, וצורך מידי יום כמחצית ממשקל גופו. הכיצד?
אחד הגילויים האנטומיים
הראשונים היה כי הסתעפויותיו של העצב הטריגמינלי (Trigeminal
nerve) המעצבב ביונקים את הפנים, גדול אצל הברווזן עד פי-10 מהמצופה,
ונפרש הומוגנית על-פני "המקור". "המקור"
חש למרחוק ועושה זאת באמצעות שדות חשמליים.
כאשר בעל-חיים (לדוגמא: שרימפס מים-מתוקים המהווה את מזונו העיקרי של
הברווזן) מפעיל את שריריו, שדות חשמליים מזעריים מתפשטים בתווך המימי. בהינתן חיישן
רגיש וכוח חישוב, ניתן לאכן את מקור השדה. לברווזן 40 אלף חיישנים, המפוזרים באופן
אחיד על-פני ה'מקור'. אך לא זו בלבד, בסמיכות לכל חיישן חשמלי נמצא חיישן מכני,
הרגיש לאדוות המים החלשות ביותר (Push Rod sensor).
כשם שהמוח מרכיב תמונת
עולם סטריאוסקופית (תלת ממדית) מאינפורמציה המתקבלת משתי עיניים, בונה מוח הברווזן
תמונת עולם כזו מהרכבת המידע האלקטרו-מכני. כיצד הדבר נעשה? החוקרים Jack Pettigrew[1] ו-Paul
Manger מציעים את אנלוגיית הברק-והרעם. הבזק הברק ונפץ הרעם מבליחים יחדיו
בזמן-מרחב, את הברק רואים מיד, בעוד הרעם נשמע אחריו. מהירות התפשטות גל הקול
נמוכה (גל לחץ מכני באטמוספירה) ונדרש לרעם זמן ארוך יותר להגיע לשומע. נשתמש
באנלוגיה זו, השדה החשמלי אותו מחולל הטרף הוא הברק, בעוד ההפרעה המכאנית של פעולת
שרירי החיה, הן האדוות - הרעם. הברווזן מחשב את הפרש זמני ההגעה בין השדות ומכך את
מרחקו מהטרף.
הברווזן
מחפש אחר הטרף תוך סריקה מחזורית לצדדים של "המקור", כפי שצלחת
המכ"מ סורקת את המרחב. פעולה זו מאפשרת הפרדה מרחבית של האותות ובניית תמונת
עולם תלת-ממדית של העולם סביבו (עולם החי, יש לציין).
