'מלכודת ונוס' בבצלאל

אריאל לאביאן

לראשונה – קורס מבוא לביומימטיקה בבצלאל. הצצה ראשונה למקורות ההשראה ולתוצרים של סטודנטיות לצורפות ואופנה.

לראשונה התקיים קורס מבוא לביומימטיקה במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, האקדמיה לאומנות ועיצוב בירושלים, בהנחיית אריאל לאביאן. מטרת הקורס, הייתה להכיר לסטודנטיות הלומדות בשנים המתקדמות ג' ו-ד' את הדיסציפלינה, והוא התנהל בדרך המשלבת הרצאות עם עבודה בסדנאות. הקורס הפגיש את הסטודנטיות לראשונה עם התחום. הן למדו מושגי מפתח והכירו תחומים נוספים כמו עיצוב מקיים, עיצוב חברתי ו'מהעריסה אל העריסה'.

ההתחלה הייתה קצת מאתגרת מכיוון שהתמצית היא כל כך פשוטה – העתקה. אך עם התקדמות השיעורים והיכרות מעמיקה יותר עם התחום, הסטודנטיות, כל אחת בתחומה, התחילה ליישם את הכלים שרכשה בתוך המהלך העיצובי. לדוגמה – רחלי בן אליהו, סטודנטית בשנה ג', חקרה את עור התנין ( אוסטאודרם), העשוי מלוחיות עצם שנמצאות בתוך שכבת העור (דרמיס) ויוצרות יחד את קשקשי התנין.

מסבירה רחלי:

"עבודתי עוסקת בשכבתיות הקיימת בעורו של התנין, המשלבת חומר או עצם חבוי, הבוקע, נחשף, מתוך אותן השכבות ומביאה עקרונות אלו לעולם הצורפות. החומרים בהם בחרתי לעבוד הם פורניר אלון מושחר, כסף ונחושת".

 

דוגמה נוספת היא עבודתה של טלי לייטנר, סטודנטית בשנה רביעית, אשר חקרה את צמח הדיונאה, או בשמו העממי 'מלכודת ונוס'. מקורו של צמח זה הוא בביצות של צפון קרוליינה. כתוצאה מחוסר במלחים באדמה בה הוא גדל, הפך הצמח בתהליך אבולוציוני לטורף מתוחכם של חרקים קטנים, שמהם הוא משלים את החלבונים להם הוא זקוק בתזונתו. מנגנון הטרף המרתק של הצמח עשוי משתי אונות, המחוברות בניהן בציר העלה. בשולי כל אונה מצויות שיניים ארוכות, המשתלבות זו בזו בעת סגירת האונות ומונעות את בריחת הטרף.

מסבירה טלי:

"במסגרת הקורס, החלטתי ליישם את אופי מנגנון הטרף של הדיונאה בדיסציפלינת הנעליים, באופן בו הוא יהווה פונקציה אינטגרלית בנעל. הרעיון היה ליצור נעל ש'תכלא' את הרגל בתוכה ברגע שבו הרגל נכנסת לנעל". 

קצרה היריעה מלספר על כל העבודות של משתתפות הקורס. אפשר לראות את רוב העבודות בעמוד האינסטגרם של המחלקה.