מאת: צביקה פופר
מודל ה"עיר הביונית" פותח בהשראת יכולת הטבע להתמודד עם שינויים דרסטיים, והוא מבוסס על מבנים ותשתיות דינאמיות המקיימים קשרים סימביוטיים, בדומה למבנה הקשרים במערכת אקולוגית מורכבת.
ב-26 לדצמבר 2004 התרחש אסון בקנה מידה אדיר עקב פגיעתו של גל צונאמי בחופיהן של מדינות דרום מזרח אסיה (אינדונזיה, תאילנד, הודו וסרי-לנקה). הגל פגע בחופה הדרום-מזרחי של סרי-לנקה, אשר בצמוד אליו נמצא הפארק הלאומי "יאללה" (YALA), המשמש בית למאות מינים של חיות בר, החל בנמרים ופילים וכלה בעשרות מיני ציפורים וזוחלים. גם הפארק נפגע באסון. כתוצאה מהגל הקטלני נהרגו כ-35,000 בני אדם בסרי-לנקה. בפארק נהרגו פרטים בודדים בלבד מתוך מאות אלפי בעלי חיים.
יישובים של בני אדם היו חשופים מאז ומתמיד לפגיעתם של אסונות סביבתיים, ומכך שכל הציביליזציות לאורך ההיסטוריה חוו את זעמם של איתני הטבע. הסיבה המרכזית לחוסר היכולת להתמודד עם אסונות כאלה במרכזי ההתיישבות האנושיים, היא שהערים נבנו תמיד מתוך תפיסה שאנו חיים בעולם יציב וקבוע – ואילו המציאות מעידה כי ההיפך הוא הנכון. בניגוד ליישובי האדם, המבנים בטבע המתפתחים בתהליכים אבולוציוניים, הם מבנים מורכבים וגמישים המבוססים על תשתיות משולבות, בעלות יכולת לחזות ולהתכונן לאירועים סביבתיים משמעותיים. כאשר אירועים כאלה מתרחשים בשכיחות גוברת, הטבע משלב את השינויים הנגרמים כתוצאה מכך בתוך מחזור החיים, ובתוך המערכת האקולוגית. לדוגמא: מערכות אקולוגיות המתפתחות באזורי הדלתא של נחלים מסוגלות להתמודד עם הצפות שנתיות ואף לשגשג מכך.
מליסה סטרי, עתידנית ודוקטורנטית בבית הספר לארכיטקטורה באונ' גרינוויטש (Greenwich) באנגליה, קיבלה השראה מיכולתו המופלאה של הטבע לזרום עם שינויים דרסטיים ולהטמיע אותם לתוכו, ופיתחה את מודל "העיר הביונית" (Bionic City). העיר הביונית ממנפת את הקיימות העירונית לגבהים חדשים בכך שהיא משלבת פתרונות תכנוניים ותפעוליים, המשלבים את האתגרים הסביבתיים עם צורכי האדם. העיר הביונית מעודדת את יצירתם של מבנים ותשתיות מורכבות ודינאמיות, שבהן כל רכיב מתקשר ומקיים קשרים סימביוטיים עם הרכיבים האחרים, וכך הופכת העיר למערכת אקולוגית מורכבת, המהווה יישות-על, שמגיבה לשינויים במזג האוויר, בתנודות הקרקע ובמשאבי הטבע, ומטמיעה אותם לתוכה. בניגוד לערים המודרניות, שאך מנסות למנוע, לדוגמא, הצפות, העיר הביונית מטמיעה את ההצפות לתוכה באופן ביומימטי, ואף עושה בהן שימוש כמשאב לצמיחתה.
דמיינו בראשכם עיר, אשר מסוגלת לחזות רעידת אדמה ולהשתנות בהתאם ובכך לא רק להציל חיים אלא אף לצמוח, בדומה לבעלי החיים בשמורת YALA, שפיתחו יכולות חישה, חיזוי והתמודדות עם אירועי קיצון בטבע, (מוצלחות בסדרי גודל מאלה שברשותנו) ובזכות כך חייהם ניצלו.
למידע נוסף
מודל ה"עיר הביונית" פותח בהשראת יכולת הטבע להתמודד עם שינויים דרסטיים, והוא מבוסס על מבנים ותשתיות דינאמיות המקיימים קשרים סימביוטיים, בדומה למבנה הקשרים במערכת אקולוגית מורכבת.
ב-26 לדצמבר 2004 התרחש אסון בקנה מידה אדיר עקב פגיעתו של גל צונאמי בחופיהן של מדינות דרום מזרח אסיה (אינדונזיה, תאילנד, הודו וסרי-לנקה). הגל פגע בחופה הדרום-מזרחי של סרי-לנקה, אשר בצמוד אליו נמצא הפארק הלאומי "יאללה" (YALA), המשמש בית למאות מינים של חיות בר, החל בנמרים ופילים וכלה בעשרות מיני ציפורים וזוחלים. גם הפארק נפגע באסון. כתוצאה מהגל הקטלני נהרגו כ-35,000 בני אדם בסרי-לנקה. בפארק נהרגו פרטים בודדים בלבד מתוך מאות אלפי בעלי חיים.
יישובים של בני אדם היו חשופים מאז ומתמיד לפגיעתם של אסונות סביבתיים, ומכך שכל הציביליזציות לאורך ההיסטוריה חוו את זעמם של איתני הטבע. הסיבה המרכזית לחוסר היכולת להתמודד עם אסונות כאלה במרכזי ההתיישבות האנושיים, היא שהערים נבנו תמיד מתוך תפיסה שאנו חיים בעולם יציב וקבוע – ואילו המציאות מעידה כי ההיפך הוא הנכון. בניגוד ליישובי האדם, המבנים בטבע המתפתחים בתהליכים אבולוציוניים, הם מבנים מורכבים וגמישים המבוססים על תשתיות משולבות, בעלות יכולת לחזות ולהתכונן לאירועים סביבתיים משמעותיים. כאשר אירועים כאלה מתרחשים בשכיחות גוברת, הטבע משלב את השינויים הנגרמים כתוצאה מכך בתוך מחזור החיים, ובתוך המערכת האקולוגית. לדוגמא: מערכות אקולוגיות המתפתחות באזורי הדלתא של נחלים מסוגלות להתמודד עם הצפות שנתיות ואף לשגשג מכך.
מליסה סטרי, עתידנית ודוקטורנטית בבית הספר לארכיטקטורה באונ' גרינוויטש (Greenwich) באנגליה, קיבלה השראה מיכולתו המופלאה של הטבע לזרום עם שינויים דרסטיים ולהטמיע אותם לתוכו, ופיתחה את מודל "העיר הביונית" (Bionic City). העיר הביונית ממנפת את הקיימות העירונית לגבהים חדשים בכך שהיא משלבת פתרונות תכנוניים ותפעוליים, המשלבים את האתגרים הסביבתיים עם צורכי האדם. העיר הביונית מעודדת את יצירתם של מבנים ותשתיות מורכבות ודינאמיות, שבהן כל רכיב מתקשר ומקיים קשרים סימביוטיים עם הרכיבים האחרים, וכך הופכת העיר למערכת אקולוגית מורכבת, המהווה יישות-על, שמגיבה לשינויים במזג האוויר, בתנודות הקרקע ובמשאבי הטבע, ומטמיעה אותם לתוכה. בניגוד לערים המודרניות, שאך מנסות למנוע, לדוגמא, הצפות, העיר הביונית מטמיעה את ההצפות לתוכה באופן ביומימטי, ואף עושה בהן שימוש כמשאב לצמיחתה.
דמיינו בראשכם עיר, אשר מסוגלת לחזות רעידת אדמה ולהשתנות בהתאם ובכך לא רק להציל חיים אלא אף לצמוח, בדומה לבעלי החיים בשמורת YALA, שפיתחו יכולות חישה, חיזוי והתמודדות עם אירועי קיצון בטבע, (מוצלחות בסדרי גודל מאלה שברשותנו) ובזכות כך חייהם ניצלו.
למידע נוסף
