מאת: זיו כהני
בעזרת שינויים בשיפוע כנפי הסנונית אחת ביחס לשניה, מסוגלת הציפור לתמרן בצורה מעולה, ולייצר בקרת טיסה רציפה בכל זמן נתון במהלך המעוף. צוות חוקרים מאוניברסיטת אילינוי חוקר מערכת זו, במטרה לפתח מודל תעופתי מתקדם.
השוואת צורת התעופה של ציפור לזו של מטוס מראה, כי כנפי המטוס הן קשיחות וקבועות במקומן, ואילו כנפי הציפור הן גמישות, ונעות חלק ניכר מזמן התעופה. אז מה יודע הטבע שלא יודעים המהנדסים הכי טובים של בואינג?
משחר האנושות נחקרו ציפורים בהקשר של תעופה, ועל חלק ממחקרים אלו כבר דיווחנו בידיעון זה. כך למשל, ההתרוממות בקצה הכנף של עיט הערבות ושל עופות דורסים נוספים שימשו מקור השראה לפיתוח הכנפונים במטוסי האיירבוס 380.
לאחרונה פורסם מחקר נוסף, של צוות חוקרים מאוניברסיטת אילינוי, שצפו בסנונית המצטיינת ביכולת תמרון מרשימה בעזרת ייצור זווית משתנה בין הכנפיים שלה תוך כדי מעוף. חוקרים אלו חקרו את מעוף הציפור ואת היכולת שלה להניע את עצמה ולתמרן, על אף שאינה בעלת "זנב" אופקי בחלק הגוף האחורי שלה, כפי שקיים במטוסים.
סנונית (מאת: דורי). שימוש בתמונה תחת רשיון GNU
נמצא כי כאשר נמצא מרכז המסה של גוף הציפור (מרכז מסה = נקודה מחושבת בתוך נפח הגוף, שמסת הגוף כולו מתנהגת כאילו היא מרוכזת בה) מאחורי הכנפיים, מאפשרים שינויים בזווית שבין הכנפיים לסנונית יכולת תמרון מעולה, ושינויים אלה מחליפים למעשה את הזנב האחורי, שבעזרתו מצליח המטוס לתמרן.
שינוי בזווית שבין הכנפיים קובע את זווית ה"התקפה" של הכנף בזמן המעוף, וכך בעצם נוצר התמרון.
היתרון הראשון שיש במערכת תמרון זו הוא, שבעזרת מערכת אחת ניתן לשלוט בצורה נפרדת בכל פרמטרי הטיסה. יתרון נוסף הוא שמערכת זו ניתנת לחיקוי ומידול בצורה פשוטה יחסית, על ידי פיתוח של כנפיים גמישות.
למקור הידיעה בירחון Biomimetics & Bioinspiration
בעזרת שינויים בשיפוע כנפי הסנונית אחת ביחס לשניה, מסוגלת הציפור לתמרן בצורה מעולה, ולייצר בקרת טיסה רציפה בכל זמן נתון במהלך המעוף. צוות חוקרים מאוניברסיטת אילינוי חוקר מערכת זו, במטרה לפתח מודל תעופתי מתקדם.
השוואת צורת התעופה של ציפור לזו של מטוס מראה, כי כנפי המטוס הן קשיחות וקבועות במקומן, ואילו כנפי הציפור הן גמישות, ונעות חלק ניכר מזמן התעופה. אז מה יודע הטבע שלא יודעים המהנדסים הכי טובים של בואינג?
משחר האנושות נחקרו ציפורים בהקשר של תעופה, ועל חלק ממחקרים אלו כבר דיווחנו בידיעון זה. כך למשל, ההתרוממות בקצה הכנף של עיט הערבות ושל עופות דורסים נוספים שימשו מקור השראה לפיתוח הכנפונים במטוסי האיירבוס 380.
לאחרונה פורסם מחקר נוסף, של צוות חוקרים מאוניברסיטת אילינוי, שצפו בסנונית המצטיינת ביכולת תמרון מרשימה בעזרת ייצור זווית משתנה בין הכנפיים שלה תוך כדי מעוף. חוקרים אלו חקרו את מעוף הציפור ואת היכולת שלה להניע את עצמה ולתמרן, על אף שאינה בעלת "זנב" אופקי בחלק הגוף האחורי שלה, כפי שקיים במטוסים.
סנונית (מאת: דורי). שימוש בתמונה תחת רשיון GNU
נמצא כי כאשר נמצא מרכז המסה של גוף הציפור (מרכז מסה = נקודה מחושבת בתוך נפח הגוף, שמסת הגוף כולו מתנהגת כאילו היא מרוכזת בה) מאחורי הכנפיים, מאפשרים שינויים בזווית שבין הכנפיים לסנונית יכולת תמרון מעולה, ושינויים אלה מחליפים למעשה את הזנב האחורי, שבעזרתו מצליח המטוס לתמרן.
שינוי בזווית שבין הכנפיים קובע את זווית ה"התקפה" של הכנף בזמן המעוף, וכך בעצם נוצר התמרון.
היתרון הראשון שיש במערכת תמרון זו הוא, שבעזרת מערכת אחת ניתן לשלוט בצורה נפרדת בכל פרמטרי הטיסה. יתרון נוסף הוא שמערכת זו ניתנת לחיקוי ומידול בצורה פשוטה יחסית, על ידי פיתוח של כנפיים גמישות.
למקור הידיעה בירחון Biomimetics & Bioinspiration
