ביומימיקרי

משמעות המונח ביומימיקרי היא חיקוי החיים (Biomimicry: Bio=life; mimesis=imitate). ביומימיקרי היא דיסיפלינה רב-תחומית המקדמת חיקוי ולמידה מהטבע לפתרון בעיות בדרכים מקיימות.

אפקט סנפיר הדג

מאת: יעל הלפמן כהן

אפקט ביומכני מפתיע, שהתגלה במחקרים מורפולוגיים של סנפירי דגים, מהווה בסיס לפיתוחים ביומימטיים שונים.

פיתוחים ביומימטיים רבים נקשרים לאפקטים שונים. הזכרנו בעבר את אפקט הלוטוס ואת אפקט האצטרובל. החודש נרחיב על אפקט נוסף: אפקט סנפיר הדג. ( Fin Ray Effect)
קיימים דגים בעלי סנפירים גרמיים, אשר בנויים מעור הנתמך על ידי עצמות או על ידי שדרות.  בסנפירים אלה יכולות להיות מספר שדרות גרמיות, שהן בדרך כלל רכות וגמישות, לעיתים הן נפרדות ולעיתים הן מחוברות זו לזו.  כאשר מופעל לחץ צידי על זנב הסנפיר, קצה הסנפיר לא מתכופף בכיוון הכוח כצפוי, אלא זז בכיוון הנגדי. תזוזה לא צפויה זו, בניגוד לכיוון הכוח המופעל, נקראת אפקט סנפיר הדג. ( Fin Ray Effect). אפקט זה מפחית את התנגדות המים לתנועה, ומאפשר לדג למקסם את העוצמה של תנועות הסנפיר במים.
את אפקט סנפיר הדג אפשר להסביר באופן הבא: שתי תומכות המחוברות יחד בקצה אחד (בדומה לשדרות הסנפיר) יוצרות משולש חד. ביניהן מצויות תומכות נוספות במבנה סולם, היוצרות זווית ברורה ושומרות את התומכות האורכיות נפרדות זו מזו. כאשר אחת משתי התומכות האורכיות במבנה הסנפיר נמשכות בפתח המשולש המבנה מתכופף הצידה ויוצר מבנה קשתי, בכפוף למספר התומכות המחברות, לאופן סידורן ולמידת קשיחותן.


                                 תמונה באדיבות חברת Festo  בעלת זכויות היוצרים

האפקט נרשם כפטנט ומיושם בסדרת מוצרים. מבנה המבוסס על אפקט זה מאפשר לטפל בחפצים שבירים כמו מכלי זכוכית בצורה המותאמת לצורה, ומאפשרת להרימם ולהעבירם מבלי ליצור נקודות לחץ.
אפליקציה אפשרית של אפקט זה היא בתכנון מושבי רכב המגיבים ללחץ. כאשר נוהגים בעקומת כביש, נהג היושב על כיסא יילחץ לצד המושב. אם אפקט סנפיר הדג מיושם במושב, התומכות האורכיות  תשמורנה על מיקומו של הנהג בכיסא מבלי להפעיל עליו לחץ.
דוגמא נוספת ליישום האפקט היא פיתוח של חברת Festo - זרוע רובוטית המבוססת על מבנה חדק הפיל. האוספן המחובר לזרוע, המכונה ,Finray מבוסס על חומר דק וגמיש המתקפל לכיוון מקור הלחץ, ומאפשר לאסוף פריטים עדינים ושבירים דוגמת ביצי הפסחא.

למידע נוסף

מערכת תעופה בהשראת המדוזה

מאת: דפנה חיים לנגפורד

בפיתוח ביומימטי, בדרך כלל אנחנו מעבירים ידע ומחקים מנגנונים, מודלים ותהליכים מהטבע לשימוש ביישומים הנדסיים ואחרים. לרוב מתייחס תהליך החיקוי לפונקציונאליות באותה זירת פעולה. בתעופה למשל, מנגנון השקטה של מטוסים הוא חיקוי המנגנון של התנשמת. רמת מורכבות גדולה יותר נדרשת כשאנו מחקים מנגנונים מזירת פעולה אחת, למשל מים, לזירת פעולה אחרת, למשל אויר. כמו בדוגמת חיקוי הבליטות על סנפיר הלויתן לשיפור יעילותן של טורבינות רוח. זו האחרונה נתפסת כאנלוגיה מורכבת יותר. גם בדוגמה המובאת כאן, קיים חיקוי של תנועה במים לתנועה אוירית – הפעם בהשראת המדוזה. 

חוקרים מהמחלקה למתמטיקה שימושית באוניברסיטת ניו-יורק פיתחו שיטת תעופה חדשנית, שעשויה לסייע במזעור נוסף של רובוטים מעופפים לצרכי מחקר, ניהול תחבורה, איסוף מודיעין, ומבצעי חילוץ והצלה.
מאמצים רבים מושקעים ביצירת כלי תחבורה זעיר בניסיון לחקות חרקים מעופפים כמו הזבובים, השפירית ועוד. אחד האתגרים הוא אי היציבות של תנועת כנפי הזבוב למשל. על מנת להישאר באוויר, הזבוב מנטר את סביבתו ללא הרף. הוא חש בכל משב רוח קל, או בטורף מתקרב, ומגיב בשינוי תנועות התעופה שלו במהירות רבה מאוד. כדי לחקות את הבקרה המורכבת של הזבוב במערכת הנדסית מכאנית ולייצר רובוט זעיר, דרושה מערכת בקרה מורכבת, כבדה וגדולה באופן יחסי.
החוקרים במחקר זה, פיתחו מנגנון תעופה שאינו דורש מערכת בקרה או משוב  לשמירה על יציבות, והוא דומה לתנועת שחיית המדוזה, תנועה שהחלה באוקינוס לפני למעלה מ 500 מיליון שנה. המדוזה, למרות העדר המוח, מתקדמת בסביבה המימית בתנועה יציבה יחסית ויעילה ללא מערכת בקרה מתוחכמת. בהשראת תנועת המדוזה, פיתחו החוקרים אב טיפוס המורכב מארבע זרועות סיבי פחמן.


האב-טיפוס שפותח שוקל רק שני גרם, ואורכו מגיע לכשמונה סנטימטר בלבד. ארבע זרועות סיבי הפחמן המיצרים את ה"כנפיים" של הרובוט נעים בכעין פעימה בדומה לפעימות זרועות המדוזה במים, והתנועה המתקבלת היא אנכית ויציבה. זרועות סיבי הפחמן מסודרות כעלי כותרת של פרח. החוקרים מצאו כי המכשיר יכול להמריא ולעוף בכיוון מסויים.
לצפייה בסרטון תעופת "המדוזה המעופפת" לחץ כאן
בנוסף לעובדה שהחוקרים הוכיחו שהמכשיר יציב בתעופתו, נמצא כי גודלו של המכשיר תלוי בעיקר בגודל המנוע ובמשקלו. זה עדיין דגם בדרגת אב-טיפוס מוגבל, הוא עדיין מחובר למקור כוח חיצוני, הוא חסר יכולת ניווט אוטומטית, ועדיין לא ניתן לשליטה מרחוק. עם זאת, הוכחת עקרונות התנועה על דגם זה, מעודדת פיתוח של דגם מתקדם ומורכב יותר על בסיס עקרונות אלה.
 

 

חדש(נ)ות מהטבע נובמבר 2013

קוראים יקרים שלום,

החודש בחרנו לספר לכם על תערוכת עיצוב אופנה בהשראת הטבע שהתקימה בשנקר. התערוכה היא פרי תהליך לימודי שעברו הסטודנטים במהלך הלימודים. בנוסף נתאר לכם מנגנוני תנועה שונים בהשראת הפינגווניים, החילזונות ואפילו הצדפה.
כמו כן בחרנו להרחיב על מחקר המחפש עקרונות פעולה ומאפיינים משותפים המסבירים את התפקוד הגבוה של מערכות בטבע, ומנסה להגדיר דרכם עקרונות לעיצוב רשתות אנושיות מתקדמות.


חברות וארגונים המעוניינים להזמין הרצאה או סדנא מוזמנים לפנות אלינו במייל. info@biomimicry.org.il
ההרצאות חושפות את הקהל לתחום הביומימיקרי כמקור לחדשנות סביבתית ומעוררות סקרנות ועניין רב.


בברכת קריאה מהנה,

צוות ארגון הביומימיקרי הישראלי

ביומימיקרי ועיצוב אופנה: סקירת תערוכה

מאת: יעל הלפמן כהן

החודש זכינו למבט אחר על תחום הביומיקרי, מבט אופנתי,  בתערוכה של בוגרי הקורס "איתות: מבט ביומימטי על עיצוב אופנה" שהוצגה בשנקר. התערוכה מסכמת שיתוף פעולה בין שתי מחלקות לעיצוב אופנה: אסמוד-ברלין ושנקר –ישראל, ביוזמת מכון גתה תל אביב ובתמיכת קרן עתיד גרמניה ישראל. הקורס הונחה על ידי הצמד רחל ברמן-הדרי ואילן ליאור משנקר, ועל ידי קולגות בברלין.
שיתוף הפעולה החל בבחירת נושא משותף שאותו חקרו הסטודנטים - מחקר ביומימטי ויישומו בעולם העיצוב. בתחילת הקורס קיבלו הסטודנטים רקע על תחום הביומימיקרי, וכל אחד מהם קיבל נושא למחקר, מתוך רשימת נושאים המבטאים מנגנונים שונים בעולם הטבע כדוגמת: מנגנוני הסוואה, טרף והגנה, וויסות טמפרטורה ועוד.
כל אחד מהסטודנטים התמקד בפרויקט אחר, וחקר כיצד ניתן לתרגם את הידע הביולוגי שחקר לעיצוב בגד לביש. הסטודנטים הונחו שלא להסתפק בהשראה הוויזואלית, אלא ללמוד גם מהאופן שבו הטבע פותר בעיות, ולתרגם פתרונות אלה לעולם האופנה. התהליך כלל פיתוח חומרים מתאימים, ופיתוח של צורות וטקסטורות ששיקפו את הפונקציה הטבעית ששימשה השראה לפרויקטים.
בתערוכה הוצגו הדגמים שעוצבו על ידי הסטודנטים מגרמניה וישראל על פי החלוקה לנושאי המחקר, והחיפוש מתועד בספרי הסקיצות  שהונחו לצד העבודות.
להלן מספר דוגמאות לפרויקטים שהוצגו:
רותם שגב – עיצבה שמלת ערב בהשראת עיקרון ההכבדה בטבע,  שבה מרכז הכובד הוא הגזמה והקצנה של שרשרת בד. על התהליך שעברה שגב רותם במהלך הקורס אפשר לקרוא גם בבלוג האישי שלה.

עיצוב בהשראת עיקרון ההכבדה. עבודתה של רותם שגב. תמונה באדיבות שנקר. (צילום: אמיר יהל)
לין פרידמן חקרה מנגנוני הגנה, והתמקדה בתופעת ניתוק הזנב כהגנה מפני התוקף. המנגנון מבוסס על נקודות שבירה המאפשרות ניתוק מהיר. נקודות שבירה אלו הובילו לחיפוש טכניקות חדשות לחיבור חלקים ולעיצוב בגד מודולארי, שבו חלקים רבים ניתנים לניתוק ולחיבור מחדש.
ענבר בן-שבת חקרה מנגנוני הסוואה, שבהם שכבות של תאים המכילים פיגמנטים מתפזרים בחלל התא ומשנים את צבעו של התמנון, למשל. הבגד יישם את מנגנון ההסוואה באמצעות כיסוני ניילון המכילים פיגמנטים. התפשטותם על פני שכבת הבד החיצונית יוצרת אפשרות הסוואה / היטמעות בסביבה עבור הלובשת.
נועה סנצ'ו חקרה את שיטת החנק והארס. המחקר הוביל לשימוש בצינורות "שרינק" מעולם האלקטרוניקה והחשמל, המתכווצים בחימום. כיווץ, חיתוך והקשיית החומר בחימום מדמים את כווץ שרירי הלב והריאות בעקבות הארס ותחושת החנק וחוסר האונים.
נוי גולדשטיין עסקה בנושא בקרת טמפרטורה, וחקרה את הקקטוס בעל המבנה הקוצני. הדגם שיצרה מציג את החיבור בין פני שטח גליים ודימויי קוצים, המצלים על שטח הפנים של הצמח.

תחום הביומימיקרי מנגיש למעצבים עולם רחב של פתרונות ורעיונות, המשקפים צורת חשיבה אחרת מהמוכר והידוע. מטרת הקורס הייתה להעשיר את עולם המשאבים הרעיוניים של המעצבים ולהרחיב את ההיבט המחקרי שבבסיס עבודת העיצוב, דרך עקרונות העומדים ביסודם של פתרונות בטבע. העבודות אכן משקפות רעיונות אחרים השאובים מעולם התוכן של הטבע, רעיונות המפיחים בביגוד רוח חדשנית ומעניינת.

לקראת רשתות בארגון-עצמי בהשראת הטבע


מאת: מאיה גבעון

דמיינו לכם כוורת עמוסה, או קן נמלים. אלפי פרטים עסוקים בכל רגע נתון במשימות שונות: ניקוי הקן, איסוף מזון, הגנה על הקן, הזנת הצאצאים ועוד. אם פתאום יימצא מקור מזון שופע בקרבת הקן, יותר פועלות יעברו לטפל באיסוף מזון על חשבון ביצוע מטלות אחרות, מבלי לקבל פקודות ממנהיג כלשהו או מ"חדר מצב" יודע כל.
 
תכונה זו של המערכת המורכבת היא ארגון עצמי, והיא ניכרת ברמות שונות בטבע: מהתארגנות תאים בתוך רקמה (למשל, בעת היווצרות עובר), דרך תפקוד מערכת החיסון והיווצרות מושבות חיידקים, ועד התנהגות חברתית מורכבת, בתוך מין או בין מינים שונים באקו-סיסטמה. יכולת הארגון העצמי כוללת ניהול תצורה (קונפיגורציה) עצמית, יכולת אופטימיזציה עצמית וכן יכולת תיקון / הבראה עצמית.
מערכות בינה מלאכותית ומערכות תקשורת אנושיות מפותחות בשנים האחרונות באופן מואץ, ומגיעות לרמות מורכבוּת הולכות וגדלות. למרות זאת, מערכות אלה אינן מתקרבות ברמת התפקוד שלהן למורכבוּת, להטרוגניות ולדינאמיות המאפיינות מערכות מורכבות בטבע. יתר על כן, אין בנמצא סט כלים או עקרונות לפיתוח רשתות תקשורת מורכבות כאלה, שיוכלו לשפר את היעילות והתפקוד שלהן.
כתב העת Science China  פרסם לאחרונה מאמר, פרי עבודתם של צוות חוקרים מהמכון לטכנולוגיית רשתות מתקדמת באוניברסיטה למדע וטכנולוגיה בבייג'ינג,  בשם "על עקרונות העיצוב וגישות אופטימיזציה לרשתות ארגון עצמי (במקור: SOL: Self Organized Networks) בהשראת הטבע". צוות המחקר מחפש עקרונות פעולה ומאפיינים משותפים המסבירים את התפקוד הגבוה של מערכות בטבע, ומנסה להגדיר דרכם עקרונות לעיצוב רשתות אנושיות מתקדמות.
על ידי לימוד של תכונות חיוניות ובסיסיות ביותר, שנצפו בדרך כלל בזנים טבעיים שונים, נחקרים כעת במחקר זה ארבעה מנגנונים משותפים, הכוללים (1) את הנטייה לאחד מחדש את התת-רשתות המפוצלות (TRUS), (2) את עקביות התפקוד ממוקד המשימה (CTOF), (3) את התפקידים הניתנים להחלפה (RR), ו(3) את הנטייה מוּנעת-הלכידות של ספונטניות הומולוגיית-הפרט והרמוניית-הקבוצה (C-TSIG).
ארבעת המנגנונים הבסיסיים המוצעים בזאת חיוניים לתכנון רשת ולפריסה, ומספקים את העקרונות הבסיסיים לתכנון מערכות מלאכותיות מנקודת מבט מאקרוסקופית. בנוסף, ניתן ליישם גם אלגוריתמים חכמים, בהשראתן של התכונות הפחות-בסיסיות הנצפות בזנים מסוימים, כדי לערוך אופטימיזציה של הביצועים של מערכות מלאכותיות במונחי רשת, תפעול, אחזקה, אופטימיזציה וכו', מנקודת מבט מיקרוסקופית.