ללא עקבות

מאת: יעל הלפמן כהן

חברת NBD  ננוטכנולוגיות פיתחה פתרונות לניהול תכונת ההרטבה של משטחים בהשראת החיפושית הנאמיבית.

חברת NBD  ((Namib Beetle Design, הוקמה בהשראת החיפושית הנאמיבית המסוגלת לקצור ערפל מהאוויר הודות למבנה של חריצים הידרופילים לצד חריצים הידרופוביים.  החיפושית החיה בסביבה מדברית ושחונה מסוגלת להפיק מים מערפילי בוקר במשקל של כ 12% ממשקל גופה.

על החיפושית הנאמיבית ויכולתה המרשימה להפיק מים באזורים שחונים על מנת לשרוד, לצד יישומים בתחום של הפקת מים כבר כתבנו בעבר. אך חברת NBD זיהתה את המבנה הייחודי של הבליטות על כנפי החיפושית דווקא כמשטח בעל יכולות הרטבה  "Surface wettability". (הרטבה היא היכולת של נוזל לשמור על מגע עם משטח מוצק).  החברה מציעה כיום פתרונות שונים לניהול ההרטבה של משטחים מסוגים שונים ומחומרים שונים. כך למשל מוצעים פתרונות בתחום הפלסטיק, הצבע, חומרי הסיכה ועוד.

אחד היישומים המעניינים שחברת NBD  מציעה היא זכוכית ללא טביעות אצבע.  כולנו מכירים את טביעות האצבעות הנשארות כעקבות על משטחים מבריקים כגון חלונות, מסכי מחשב וכמובן מסך הטלפון. החברה פיתחה טכנולוגיה העונה לשם המסחרי “The InvisiPrint” הגורמת לטביעות האצבעות שלנו על משטחים כגון מתכת או זכוכית לא להיראות!

בנוסף לחלונות נקיים, הטכנולוגיה שפותחה חיונית למשל עבור מכשירים בעלי סנסורים אופטיים לזיהוי טביעת אצבע (מחשבים וטלפונים חכמים). הערך המתקבל הוא גם אסתטי אך גם תפקודי – מניעת שיבושים בזיהוי וקריאת טביעת האצבע.

חברת NBD  ננוטכנולוגיות היא חברת הזנק ביומימטית שהוקמה בבוסטון ב- 2012. עד כה גייסה בחמישה סבבי גיוס סכום של 12.6 מיליון דולר.

החברה מזמינה שותפים בעלי אתגרים בתחום ההרטבה לפיתוח של אפליקציות נוספות.

קישור לאתר החברה: http://nbdnano.com/

הצצה לגשר בין הביולוגיה להנדסה באמצעות ספיחת שמן

מאת: דפנה חיים-לנגפורד

כמות הידע הביולוגי גדלה בצורה משמעותית משנה לשנה,  או כמו שאנו אוהבים לומר, מרתפי המחקרים של הביולוגים עולים על גדותיהם במידע מחקרי, מידע שעם נקודת מבט יישומית/עסקית יכול להפוך לפרויקטים ביומימטיים ואפילו למוצרים.

הצצה לתפר בין המחקר הביולוגי ליישומו כאפליקציה ביומימטית ניתן לראות במחקר הגרמני שפורסם בכתב העת Bioinspiration & Biomimetics. 

המחקר עוסק ביכולות של צמחים שונים לספוג שמנים מתוך נקודת מוצא שכל עוד האנושות צורכת נפט למגוון שימושים (קצב הצריכה המשוער ל 2016 הגיע ל 94 מליון חביות נפט ביום!), אנו חשופים לאיומים של כתמי נפט כתוצאה מתאונות בתהליכי חיפוש נפט, שינועו, אחסונו וכמובן ניצולו. תאונות אלו מצריכות אותנו להתמודד במהירות וביעילות עם זיהומים של כתמי נפט ושמנים שונים בים ובמקורות מים אחרים.

מצד אחד, החוקרים מבססים את מחקרם על מחקרים קודמים של תכונות ספיחת שמן של עלי צמחים שונים. מצד שני הם בוחנים את יעילותם של חומרי ספיחה מלאכותיים. חומרי ספיחת שמן מלאכותיים אומנם בעלי קיבולת ספיחת שמן גבוהה, אך הם מייצרים זיהום סביבתי משני מעצם היותם זרים לסביבה הטבעית. מטרת החוקרים במחקר הדו-כיווני לייצר גשר בין החומרים הביולוגים הסופחים שמן לחומרים המלאכותיים סופחי-השמן על מנת לשפר את החומרים המלאכותיים באמצעות הטמעה של מודלים ומבנים טבעיים בחומרים אלו.

אחד הצמחים שנחקרו הוא הסלבינה  (Salvina Molesta). כפי שידוע ממחקרים קודמים, עלי הסלבינה (Salvina Molesta) הם סופר-הידרופוביים ("שונאי מים"), אך בנוסף, הם גם "אוהבי שמן" ועל כן יכולים באופן סלקטיבי לספוח שמן ולא מים. תכונה זו אופטימלית לחומר סופח שמן ידידותי לסביבה. החוקרים השוו את יכולת ספיחת השמן של מספר צמחי מים כמו Pistia Stratiotes ו Nelumbo Nocifera לזו של חומרי הספיחה המלאכותיים. מסתבר שאכן יכולת הספיחה של הצמחים לא נופלת מזו של החומרים המלאכותיים אך כמובן עולה עליהם במדד הסביבתיות. מעודדים מהתוצאות, המשיכו החוקרים לבחון יכולות ספיחה של שמנים ברמות צמיגות וצפיפות שונות ואת הקשר בין המורפולוגיה של יונקות הצמח (Trichomes) על יעילות הספיחה.

בשלב זה, נבנה למעשה הגשר המדעי בין הידע ההנדסי הקיים עבור חומרי ספיחת השמן המלאכותיים לבין הבסיס המורפולוגי לספיחת השמן של צמחי מים שונים. העובדה שהמחקר התבסס על ידע מחקרי רב שנים אודות מורפולוגיה של צמחים בעלי תכונות סופר-הידרופוביות, סייע לקצר את ,תהליך המחקר הביומימטי ולקדם אותו לשלב היישום של האלמנטים הביולוגים בתהליך ההנדסי. עתה החוקרים עוברים לשלב הבא של שילוב התובנות הביולוגיות במודלים המלאכותיים כדי לצמצם את ההשפעה הסביבתית של חומרי ספיחת השמן מבלי לפגוע במהירות ויעילות הספיחה בזמן תאונה.

מקור הידיעה  

חדש(נ)ות מהטבע ספטמבר 2017

קוראים יקרים שלום,

החודש נסקור חדשנות ביומימטית באוויר עם מגוון מזל"טים בהשראת הטבע, נדווח על דבק רפואי ביומימטי חדש שאושר לשימוש, נרחיב על תהליך של חדשנות ביומימטית שהביא לשיפור מרשים של תהליך יצור, ונסיים בשיטה ביומימטית חדשה לייצור דפוסים אופטיים בהשראת העור הקורן של דגים.

בתי ספר המעוניינים ללמד את תחום הביומימיקרי בשנת הלימודים הבאה מוזמנים לפנות למייל: info@biomimicry.org.il

בברכת שנה טובה וחתימה טובה,

שנת השראה ומעשה,

צוות ארגון הביומימיקרי הישראלי

אם זה ממריא כמו ברווז וצולל כמו ברווז... אז זה כנראה מזל"ט!?

מאת: עמיר ויס

כלים זעירים המסוגלים לפעול הן באוויר והן במים בהשראת עופות ים וחיות ימיות

בטבע קיימים בעלי חיים היודעים להתאים את תפקודם לתנאים סביבתיים שונים, ומסוגלים לעבור ביעילות בין סביבות מובחנות. כך למשל, הדיונון הענק משגר את עצמו מן המים לאוויר באמצעות סילון מים; הסלמנדרה מסוגלת ללכת על היבשה ולשחות במים. בהשראת הטבע, מפותחים כיום מוצרים הנדרשים לפעול בתנאים סביבתיים שונים, ולהתאים את עצמם למעברים בין סביבות, למשל, מעבר בין אוויר למים, יבשה לאוויר, או מים ליבשה.

סביבה של מים וסביבה של אוויר שונות מאוד זו מזו; התכונות המאפיינות כל סביבה, למשל, צפיפות, טמפרטורה, לחץ, וכד', מציבות אתגר בפני הבאים לפתח כלי המסוגל לעבור ביעילות בין אוויר למים ולהפך, ולתפקד היטב בשתי סביבות אלו.

חוקרים מאוניברסיטת שרברוק (Sherbrooke) שבקנדה פיתחו מזל"ט קבוע-כנף (SUWAVE)   Sherbrooke University Water-Air Vehicle, הממריא מאגמים ונוחת בהם בתהליך שתוכנן בהשראת עוף המים מלארד (Mallard duck). מטוס קבוע-כנף יעיל לשיוט ולשהייה ממושכת באוויר, אך לרוב הוא מחייב תשתית תומכת להמראה ולנחיתה. לעומת זאת, מזל"ט ה-SUWAVE  תוכנן כך שהוא נוחת "נחיתת אונס" מבוקרת על משטח מים. המזל"ט נטען באנרגיה סולארית כאשר הוא צף על המים, וממריא ממשטח המים באמצעות מנגנון מכני ייחודי: החלק המרכזי של גוף המזל"ט מכיל ציר אשר בצידו האחד סוללה ובצידו השני מדחף. הטיית הציר גורמת להטיית גוף המזל"ט ולהוצאת המדחף מהמים. לאחר מכן מנוע המזל"ט מופעל, והציר מתיישר עם המזל"ט בכיוון הטיסה.

 

חוזק המבנה של המזל"ט ומימדיו הקטנים – משקלו 580 גרם – מאפשרים לו לעמוד בנחיתה האגרסיבית אך המבוקרת. המזל"ט תוכנן גם להיות עמיד במים ובעל כושר ציפה.

מזל"ט אחר, AquaMAV – Aquatic Micro Air Vehicle, פותח על ידי צוות חוקרים ב Imperial College of London . זהו כלי טיס הצולל לתוך מקור מים בהשראת יכולות הצלילה של עופות ים, מניע את עצמו לפעולה מתחת למים, ולאחר מכן חוזר לטוס באוויר. אפשר יהיה להשתמש בכלי כזה בעתיד לשיגור מצוללת ולחזרה אליה בתום המשימה.

גם ה AquaMAV הוא כלי קטן: משקלו כ-200 גרם ומוטת כנפיו היא של 60 ס"מ. לכן, הוא מסוגל לצלול למים מבלי להינזק מעוצמת הפגיעה במשטח המים. בעת הצלילה מתקפלות הכנפיים לאחור ב-90 מעלות, בדומה לאופן שבו עופות ים צוללים למים.

על מנת לפתח את יכולותיו של המזל"ט להמריא מן המים לאוויר, חקר הצוות את הדיונון המעופף,  Oceanic Flying Squid ,  המשגר עצמו לאוויר ע"י הזרקה לאחור של סילון מים. בהשראת הדיונון, הותקן במזל"ט זה מיכל לחץ המכיל CO₂ המשמש לשיגור הכלי אל מחוץ למים.

 

 

צוות נוסף של מעבדת מחקר רובוטית ב  Johns Hopkins Applied Physics Laboratory, פיתח כלי זעיר קבוע-כנף UAAV - Unmanned Aerial-Aquatic Vehicle, המונע באמצעות מערכת הנעה יחידה המשמשת אותו גם באוויר וגם במים. כלי זה עובר מן המים לאוויר בהשראת יצור מימי נוסף - דג מעופף - המאיץ עצמו בתוך המים, ואז מזנק לאוויר ומשתמש בסנפיריו הארוכים ככנפיים לדאייה.

כלים אלו נועדו לעריכת מחקר ימי על ידי צילום או איסוף דגימות מתוך המים ועיבודן.

 

דבק רפואי ביומימטי אושר לשימוש

מאת: דפנה חיים-לנגפורד

החודש, החברה הצרפתית  Gecko Biomedicalקיבלה אישור מכירה באירופה לדבק רפואי ביומימטי. החברה הוקמה בשנת  2013על ידי פרופ' Karp, בשיתוף עם בוגרת המעבדה שלו Maria Pereira. Karp, מהנדס מכונות בהכשרתו, יזם ביומימטי סידרתי המקדיש חלק ניכר מזמנו ומזמנם של 25 החוקרים במעבדתו לפיתוחים ביומימטיים בתחומים שונים.

 אחד הנושאים המעסיקים את Karp וצוותו הוא דבקים רפואיים. אחד האתגרים המשמעותיים בכירורגיה הוא לא איך לחתוך, אלא בעיקר איך מחברים מחדש. אומנם ניתן לתפור ולשדך ולעיתים גם להדביק, אך כשמדובר בכלי דם פעיל או בהשקות של חלקים במערכת העיכול, דליפה ממקום החיבור יכולה להוביל למוות. מספר חברות מתמודדות עם האתגר ומפתחות דבק יעיל לסביבה רטובה. ביניהן סילנטיס ולייף בונד הישראליות שכבר סיפרנו עליהן בעבר.

לאתגר הזה נגשו Karp ו-  Pereira אחרי ששמעו על הקושי הרב בהדבקה של כלי דם לבביים לאחר ניתוחי לב בילדים. המטרה הייתה לפתח דבק יעיל בסביבה רטובה, שלא יישטף בזרם הדם, שיעמוד בכוחות הנגזרים מזרימת הדם ושניתן להביא אותו למקום ההדבקה בצורה זעיר פולשנית.

החוקרים החלו לחפש פתרונות מממלכת החי ובין היתר חקרו דבקים של חלזונות, חשופיות ורכיכות ימיות שונות. במהלך החיפושים הם קראו מאמר על תולעים בשם Sandcastle worms. תולעים אלה, כך מסתבר, חיות במים רדודים בחופי קליפורניה ובונות לעצמן בתי מחסה משאריות של חול וצדפות באמצעות חומר צמיגי אותו הן מפרישות. נמצא שהחומר הזה, בנוסף על היותו צמיג ודביק, הוא הידרופובי ולכן מגן על בתי המחסה שלהן מהגלים.

                                        

                           Sandcastle worms   - באדיבות אוניברסיטת יוטה

 

במהלך שנות המחקר, החוקרים בחנו את הדבק הצמיגי המופרש על ידי התולעים, סנתזו אותו במעבדה בצורה מלאכותית ובחנו רמות הדבקה וצמיגות שונים. חלק מהתוצרים היו דלילים מדי ולא מספיק דביקים, חלק מהתוצרים היו דביקים מדי ולכן לא נמרחו בקלות על הרקמה.

במהלך הניסיונות, הסתבר לחוקרים שלא די בעובדה שהדבק "יושב" על הרקמה, יש למנוע מבועות אויר או דם לדלוף דרכו. על מנת ליצור הדבקה מושלמת, פרופ' Karp חקר כיצד הקיסוס שולח קנוקנות לעבר קירות בתים ורק כשהקנוקנות נוגעות בקיר, מופרש דבק ביולוגי שמקבע את הצמח למבנה. שימוש בטכנולוגיית ההצמדה בהשראת הקיסוס בשילוב עם הדבק בהשראת התולעים הוביל לתוצאות ההצמדה הטובות ביותר מאחר והוא יצר הדבקה לא רק בין שני משטחים חלקים, אלא גם בדומה לקיסוס הדבקה כשפני השטח לא אחידים.

כל אחד מהדבקים שיוצרו במעבדה נבדק על רקמה מהחי ואז בחיית מודל לפני שהחוקרים הרגישו מספיק מוכנים לנסות את הדבק בניסויים קליניים בבני אדם. תחילה לצורך קבלת אישור ה CE למכירת הדבק הרפואי באירופה, הדבק נוסה על כ 36 אנשים שעברו ניתוחים בכלי דם בארבעה בתי חולים בצרפת וכעת החברה מתכננת לבצע ניסוי נוסף בארה"ב לצורך קבלת אישור ה FDA למכירתו גם בארה"ב.

 מקור הידיעה